שמעת על גואם, אדוני הנשיא?

למחרת הבחירות הצגתי כאן שאלה לברק אובמה: "אז מה, אדוני הנשיא? האם אתה סבור שיש לכבד תוצאות של בחירות דמוקרטיות גם כאשר הן אינן מעלות לשלטון את האחים המוסלמים?". את התשובה קיבלנו (שבת, 21.3.15) כאשר הגיב על דבריו של בנימין נתניהו בנוגע לערבים המגיעים בהמונים לקלפיות:

"למרות שישראל נוסדה כבית יהודי היסטורי, הדמוקרטיה הישראלית הבטיחה לכל אחד במדינה יחס שווה והוגן. וזה מה שטוב בדמוקרטיה הישראלית. אם זה יאבד, לא זו בלבד שזה יעניק תחמושת לאלה שאינם מאמינים במדינה יהודית, אלא ישחוק גם את ערך הדמוקרטיה במדינה".

אולי כדאי שנזכיר לנשיא החושש משחיקת הדמוקרטיה הישראלית, שהמדינה שבראשה הוא עומד לא שוחקת אלא רומסת מזה למעלה מ-100 שנה את זכויותיהם הדמוקרטיות של מיליוני אזרחים - אלו המתגוררים במה שמכונה "טריטוריות לא מאורגנות של ארה"ב", אך אינם זכאים להצביע בבחירות לנשיאות ואין להם נציגות בקונגרס.

בפורטו ריקו, הגדולה שבטריטוריות אלו, מתגוררים 3.7 מיליון בני אדם. בנובמבר 2012 הם קבעו במשאל עם, שברצונם להתאחד באופן מלא עם ארה"ב; אובמה הודיע שיכבד את רצונם, ומאז הם מחכים שהקונגרס ישלים את החקיקה הדרושה. בסמואה האמריקנית יש 55,000 אמריקנים נעדרי זכות בחירה לשלטון המרכזי; בגואם מתגוררים 161,000 כאלו; באיי מריאנה הצפוניים יש עוד 47,000; ובאיי הבתולה האמריקניים - 110,000.

בסך-הכל אנו מדברים על כ-4 מיליון בני אדם - פי שלושה ממספר ערביי ישראל, הנהנים משוויון זכויות מלא, למרות שאין להם שוויון חובות מלא. בשטחי החסות הללו, שתחת נשיאותו של אובמה, המצב הפוך: תושביהם משרתים בצבא האמריקני, אך לא יכולים לבחור את המפקד העליון שלהם. הם אומנם לא משלמים מיסים פדרליים, אך במקביל גם לא נהנים משירותי יסוד בתחום הרווחה.

ג'ון אוליבר, שלתוכניתו המעולה אני חייב את עצם הידיעה על שטחים אלו, הראה לדוגמה שוותיק מלחמה באחת הטריטוריות, שהפך לנכה בשרתו את ארה"ב, נדרש להגיע למשרדי הביטוח הלאומי בהוואי - מרחק זניח של 6,000 ק"מ. אוליבר גם הציג את הבסיס החוקי לאפליה הזאת: קביעה של שופט עליון גזעני משנת 1906, לפיה תושבי הטריטוריות הללו אינם מפותחים די הצורך כדי להבין את החוק האנגלו-סכסי. הקביעה הזאת מעולם לא בוטלה!

אני כבר לא מדבר על פגמים בסיסיים בדמוקרטיה האמריקנית עצמה: על התרומות הבלתי-מוגבלות שמקבלים פוליטיקאים מאינטרסנטים, על הכפפתם של שופטים ותובעים לבחירות, על מתן ראשות כל הוועדות בקונגרס למפלגה הגדולה ועוד כהנה וכהנה. די לנו בדבר הבסיסי ביותר: שלילת זכות הבחירה מ-4 מיליון אמריקנים.

לכן, התשובה לשאלה שהוצגה בתחילת הדברים היא ברורה: כן, אובמה בעד דמוקרטיה - בתנאי שהיא מתאימה לו. אם האחים המוסלמים מנצחים במצרים - זהו צו הדמוקרטיה; אם הם יוצרים דיקטטורה והרמטכ"ל מפיל אותם ואז הולך לבחירות - זה פוטש. אם ארגונים זרים מזרימים כסף למפלגות שמאל בישראל - זהו הליך דמוקרטי; ואם התוצאות אינן נראות לבית הלבן - מפנים כתף קרה למי שנבחר ברוב ברור. אם מיליונים בארה"ב לא מקבלים את הזכות לבחור - זה נעשה כחוק; ואם ראש ממשלת ישראל משמיע קריאה לבוחריו לצאת להצביע משום שיריביהם מצביעים בהמוניהם - זוהי שחיקת שחיקת הדמוקרטיה.

בכל פעם בה נדמה, כי אובמה לא יכול לרדת נמוך יותר בתיעוב שלו כלפי בנימין נתניהו ומדיניותו - הוא מוכיח ש-yes, he can. במקום לטפל במדינות הסובבות את ישראל, בהן - כביטויו הקולע של הרב יובל שרלו - "תוצאות הבחירות נקבעות דרך קני הרובים", אובמה מודאג מהדמוקרטיה בישראל. במקום לצאת נגד רמיסת זכויותיהם של עשרות מיליוני ערבים במזרח התיכון, אובמה מודאג מהמדינה היחידה במזרח התיכון בה יש להם חופש מוחלט לדבר, לבחור ולהיבחר. זה כבר לא צביעות; זה שקר גס, בוטה וגלוי.