התהליך הציוני

כל העולם ואהובתו אובמה מדברים על תהליך מדיני במזרח-תיכון. הכוונה, לכאורה, בצד אחד ('העולם הנאור') לנעוץ בתוכו מדינה של יהודים ובצד השני נמצאים הערבים ובני בריתם, בועטים בנאור (וביהודים) בכל הכוח. הם לא רוצים שיאכילו אותם – הם רוצים לאכול את היהודים בכוחות עצמם. לזה קוראים העיתונים (גם בארץ) תהליך מדיני שיש להזין אותו ולהסיק ממנו מסקנות עד שיכלו העצים באח והאש תדעך לאיטה. כלומר, מדובר בכלל בגאוגרפיה – האם תופיע או לא ישראל על המפה. זוכרים את הסכינאי ההוא במחזה של ברכט?

אבל זו אינה האמת. האמת מצויה בתוכנו. מדובר בתהליך ציוני שהחל בראשית המאה הקודמת, אולי קצת לפני, ומתרחש מאז, ברובו, במוחנו הקודח. את הביצות המרעילות ייבשנו אבל נותרו יתושים רעיוניים שלא מטפלים בהם עד היום. יתושים באים מתושייה או חוסר ולכן יש לחשוש כל רגע ממתקפה. זכרו, אחד מאלה, גדול כמו זבוב הרג את טיטוס קיסר העולם הנפוץ ביותר בעולם.

מדובר בציונות ולכן כדאי להוציא אותה מהמקרר, למרות ריח מעקר של סוב-יודיצה, להניח אותה על השולחן ולנתח פוסט-מורטם. הציונות קמה מתוך שלילת הגולה אבל היו עוד כמה אינטרסים שהופקו מתוך נפט הלקחים המצטברים של עם ישראל. כדי לשלול את הגולה אתה צריך לשנוא אותה. ואז - להפיץ את רעיון השנאה אליה וכלפי נציגיה. אל תתפלאו היום אם יאמרו לכם שנציגיה היו – יהודים עם ברנר לוהט ביד. אחרי שלילת הגולה (זה בהחלט רעיון מהפכני, חדשני ומשובב שקיים ביהדות רק אלפים וחמש מאות שנה, מאז אותם לילות על נהרות בבל הזוהרים) הגיע רעיון ההשכלה. לא חדש, גם המתייוונים היו כאלה.

רעיון ההשכלה הוא נאור כי הוא תרבותי להפליא ומדבר אל כל שכבות האו"ם. הוא קיים כבר מאה וחמישים שנה, בעולם שטרם ידע את איינשטיין. השכלה הולכת נפלא עם שלילת הדת וקיומו של אלוהים. אחרי הכל, אם האלוהים הקימו עולם רק באופן יחסי בלבד – הרי שגם הם לא משהו מיוחס. זו משמעות הנאורות, הכל יחסי ויש לכבד את הזולת שלפעמים הוא ממש אחר. היה זה מארקס, בן למשפחה משומדת, שהכריז כי הדת היא אופיום והפיץ את ההשכלה בכל רחבי העולם. היה גם זרם לאומי חילוני ששקל להקים מדינה או קנטון או קניון או בית-קפה עבור יהודים בלבד. משהו שייקרא אוטונומיה וימוקם אי-שם בין ציריך לווינה על גבול השטרודל, רצוי על ההרים כדי לאפשר התבודדות נעימה והחלקה על השלג לכל הילדים שיגיעו. היו גם שאמרו, בדרך כדאי להתנצר קצת.

בואו נדבר גלויות, העולים ממזרח אירופה היו מהפכנים בולשביקים שהצאר רדף אותם והם ברחו על נפשם כדי להקים פה פ.ק.פ לעצמם, ארגון תנועת פועלים להמוני הפלאחים הערבים, אינטרנציונל אוריינטלי וקצת קרקס. הטהורים והנאורים שהקימו קיבוצים חשבו על חיים משותפים עם הערבים (רעיון נפלא כשלעצמו) ועל מדינה דו-לאומית בדרך. סטאלין היה אז, בימים הטובים העמומים ההם, המאור של הנאורות וכל בולשביק שחזר אליו נצרב מיד בתודעה של גולאגים קפואים.

שלושה זרמים

יש לנו ציונות בתהליך - מדובר בשלושה כוחות נפש אדירים. אחד - שנאה לעבר ולכל מה שהוא יהודי. שניים - נשימה עמוקה של השכלה שסמלה הוא אבא אבן. אמרו עליו שהוא מדבר עשר שפות-אם ולא מבינים אותו באף אחת. שלושה - דרייב לאומי יוקד שאותו הניף טרומפלדור ביד אחת, מדור לדור. זה המקום להזכיר לכולכם שהיו בעולם גם מי שנחשבו יהודים. רבים מהם במזרח אירופה, נאנקים תחת שלטונו של הצאר שהמאפיין אותו ואת עמו היו פוגרומים וחטיפת ילדים לעבודת הצבא.

כולם ברוסיה וביבשת אירופה היו פרו-גרומים. אני מדבר על מאבקם לחיים של רבניה ומנהיגיה של יהדות מזרח אירופה. ולא תאמינו מי שירת את השלטונות שרצו גם באותה עת להשמיד את החינוך היהודי ולחסל את היהדות המפגרת במחוזות רוסיה תחת מסווה כבד של חתירה להשכלה ופטריוטיות לשמה? יהודים טובים ומשכילים שרבים הגיעו מגרמניה הנאורה מתוך תאווה עזה לעזור לאחיהם הכושלים והצולעים עדין באמונתם האנכרוניסטית שיש אלוהים בספרים שלהם.

לא אלאה אתכם בתלאות ההיסטוריה של יהדות מזרח אירופה. תוכלו לקרוא את הדברים האלה גם בכתבי חב"ד, באינטרנט, בעברית. סיפורם של רבני מסירות נפש עזה במאבק נגד הצאר, רוזניו וכמה כזבנים יהודים משכילים שהגיעו מאירופה המערבית, הנאורה והתרבותית. מאה שנים לפני היטלר, לפני שאירופה שרפה את יהודייה.

שלושה זרמים אדירים אלה בתולדות היהדות, שנאה ליהודים (שלילת הגלות), התעוררות לאומית והשכלה-חילונית הובילו את ההיסטוריה העיוורת לארץ ישראל... עכשיו מתברר שנפלה טעות בחישובים ויש פה עוד משהו ילידי בן העם הערבי. יש כאלה שאומרים להפעיל את המצפן ויש כאלה – את המצפון. לך תדע. שלושת הזרמים האלה מתכנסים לפני שהם חוטפים (בבחירות האלה) שוק חשמלי כדי להקים את המחנה הציוני. הם לא יודעים מהי התשובה הציונות הנכונה למתרחש עתה. הם התייבשו עם הביצות לפני יובל. הם הלכו לאוסלו, הם ילכו לקנוסה. הם ישלמו כל קנס שיושת עליהם. הם יוותרו על הזהות היהודית (מה זה?) של המדינה שהקימו כדי לזכות בנדל"ן שסוחר הקרקעות עוז מציע להם. מה הם לא יעשו כדי להנציח את חוסר היכולת שלהם לעשות כדי לזכות בחיבה. כמה ככרות עיר הם עוד יקראו לזכרו של התהליך הציוני שנרצח בכיכר עם ראש הממשלה 'שלהם'?

אבל הזרמים האלה – וגם הערבים בתוספת חלק נכבד מהעולם האנטישמי – לא לקחו בחשבון תנועה מהפכנית אדירה: היהודים! תנועה שעל קיומה נלחם בחירוף נפש ה'צמח צדק' ויורשו בבוא היום הרבי מלובביץ. היהודים באשר הם - יהודים. תאמינו, זה מספיק.

ליהודים יש היסטוריה שכל דרדק בעולם המנוזל מכיר ויודע. איש לא באמת זקוק להסברים משוכללים ומשכילים. היהודים היו פה, עם לאום ודת, כשאברהם מל את בניו, ביציאת מצרים ולמרגלות ההר כשמשה שבר את הלוחות. היהודים, תורתם וארצם המובטחת. מה עוד צריך לומר?

נקודה למחשבה

יהודי טוב שואל את עצמו ואת סביבתו שאלות. התנ"ך שלנו, התלמוד, המדרשים וכל האוקיינוסים של כתבי החכמים מלאים בשאלות, חלקן עדין ממתינות בסבלנות לתשובות. אני רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה ועממית: האם נסתיימה הגלות?

אני יודע, עכשיו יתחיל פה מאבק רעיוני והתכתשות מילולית – מהי בעצם גלות. בגלות הרגו ורצחו והתעללו ביהודים – ופה, אצלנו, בארצנו?

בגלות קמו עלינו צוררים וניסו להביא את ילדינו לשמד. (מציע ללמוד על מאבקו של הרבי 'הצמח צדק', נכדו של מייסד חב"ד, בשלטונות הצאר הרוסי ובשרתיו היהודים-משכילים מגרמניה). ומה קורה פה, אצלנו?

גולה וגטו נמדדים גם באיכות, עוצמת וצפיפות מעטפת האנטישמיות של הציבור והכנסיות סביבה. מה קורה פה סביב ארצנו?

לדעתי אנחנו חיים פה בגלות ובתי הקפה בתל אביב רק מעצימים את תחושת הניכור. לעומת זאת היהודים באמריקה חיים בעולם חופשי ונאור לחלוטין ללא שמץ של חוסר-תקינות. מה קורה שם ליהודים? הם משתמדים בהנאה. האם בעוד 2 דורות יוותרו יהודים חילוניים, רפורמים ומתבוללים חדשים באמריקה האהובה? זו שאלה ענקית. היהודים החרדים לגורלם מתכנסים שם בתוך גטאות, מקימים סביבם חומות עבות של רצון, מנסים לשחזר גלות וגטו בתוך הר געש של חופש, זכויות אדם ואזרח ושפע מביך של חומר. יהודים לא יישארו שם ככל הנראה לעין. באמריקה, אומרים לי, ממוצע הטמיעה 60% ובלוס-אנג'לס מעל 80. מי אומר שזה אחוז ולא אחיזה?

האם אנו זקוקים לשנאה שמסביב כדי להתקיים כעם? תראו מה מדינת ישראל עשתה והעניקה לעולם, מה היא ממשיכה לעשות בשקידה, באהבה ומסירות. האם התרומה שלנו לעולם הסתיימה עם הירידה מהר סיני ומענק חד-משמעי של ספר הספרים? לא. מה שאנחנו עושים עכשיו במדינה היהודית שלנו – זה לפתוח את הספר ולהעניק את המלים שבתוכו לעולם. מילה-מילה. אולי אני מגזים, אבל רק מי שגוזם את עציו זוכה לראות פרי בחייו. תנו ליהודי שבתוככם לצאת החוצה – זה תהליך סיומה של הגולה.