עץ וממונו

הוועדה להשגות על שומות מקרקעין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) החליטה בשאלה באלו כלים יימדד שוויו של אילן לצורך תשלום פיצוי בגין הפקעתו לצרכי ציבור, ומהם הערכים והתכונות שיש להביאם בחשבון לצורך כך.

הוועדה קבעה, כי על-מנת לקיים את עיקרון השבת המצב לקדמותו, מחיר השוק של עצים שהיו נטועים על קרקע מופקעת יכול להיקבע במבחן מחיר רכישתם על-ידי קונה מרצון ממוכר מרצון לפי מצבם הפיזי במועד פרסום הודעת ההפקעה. אם הוכח, כי הנפקע מתכוון לנטוע אותם בקרקע חלופית, יתלוו לערך השוק גם ההוצאות הנוספות המיועדות לכך. אם מדובר בעצים מניבים, גם בדרך של היוון ההכנסות העתידיות מהם.

במקביל, הוועדה הבהירה, כי אין לחשב את הפיצוי לפי טבלאות הערכים לחישוב שווי עץ אשר פורסמו על-ידי פקיד היערות במשרד החקלאות, משום שאינן מבטאות את מחיר השוק של העץ ואין תכליתן פיצוי בגין הפגיעה בפרט. כמו-כן נקבע, כי אין לחשב את שווי העץ לפי עלויות של עץ חדש מאותו זן, שכן גישה זו אינה מגלמת את ערך השוק של העץ המופקע והיא אף נדחתה בפסק דין עקרוני של בית המשפט העליון בע"א 10873/06 (אברהם בכר נ' הוועדה המקומית לתו"ב ת"א-יפו).

הוועדה קבעה, בין היתר, כי בכל הנוגע לעצים המצויים במקרקעין המופקעים ושלגביהם קיבלה נתיבי ישראל דרישה לפיצוי מקק"ל, הרי שהכרעה בעניין קנייני זה אינה בסמכותה ויש ליישבו בהתאם להוראות הפקודה בבית המשפט. עם זאת הבהירה הוועדה, כי תשלום פיצויי ההפקעה לנפקע ותשלום פיצוי אובדן האילן לפקיד היערות, הם שני תשלומים שונים בתכלית ואין הם משולמים זה מול זה.

באשר לעצים שלא נדרש בגינם פיצויי השבה לקק"ל ולא קיימת כל תביעה סותרת בעניינם, הוועדה קיבלה את טענת המשיג. לדבריה, עצם העובדה שביחס לעצים אלה לא נשלחה אל המשיבה דרישת פיצויי השבה בגין גריעת היער, מטה למסקנה, כי אין המדובר בעצי יער ואין חשש לכפל פיצוי. בנוסף קבעה הוועדה, כי גם "עצי נוי" נכללים במשבצת אשר הוחכרה למשיג, משום שהחכרה זו לצורך הקמת יישוב חקלאי כוללת מספר תכליות, ובהעדר הוראה מפורשת - עצי נוי מהווים חלק בלתי נפרד ממרקם התיישבותי זה.

בקובעה כך, דחתה הוועדה את טענת הרשות לפיה מכיוון שהופקעה זכות חכירה בלבד ולא בעלות, הרי שזכויותיו של המשיג אינן כוללות את המחובר על המקרקעין. הוועדה הסבירה, כי אף אם יש היגיון בטענה זו, הרי שלשון חוזה המשבצת שונה והיא מורה, כי הוא חל "על שטחי יער טבעיים או נטועים מאיזה סוג שהוא"; מכאן שלא עצי יער מוחרגים, אלא שטחי יער.

קביעה נוספת שראינו לנכון להתייחס אליה (על אף שנדחתה לגופו של עניין) היא החלטת הוועדה לפיה מרגע שהציע שר האוצר פיצוי לבעל קרקע וכפועל חוקי נפתחו דלתות הוועדה, יש לפרש את המונח "סכסוך בעניין סכום הפיצויים" על-פי תכלית הנורמה, ובכך לאפשר למשיג להעלות טענות גם בדבר סכום הפיצוי, המתייחסות לכך שבהצעת הפיצוי שנשלחה אליו לא נכללו כל השטחים שהופקעו ממנו. כל פרשנות אחרת, תוביל למצב בלתי נסבל של כפל הליכים/השגות וההשלכות הברורות.

בתיקי הפקעות רבים עולה, במקביל לשאלת הפיצוי בגין מרכיב הקרקע, גם סוגיית הפיצוי בגין ה"מחוברים", לרבות עצים וצומח המצויים במקום, אנו מברכים על עמדת הוועדה, שבחנה את הסוגיה בהתייחס למטרת-העל: העמדת הנפקע במקום בו היה אלמלא ההפקעה. הוועדה אף דנה בכך שהעצים הם חלק בלתי נפרד מהמקרקעין, נציין בעניין זה, כי לעיתים זכות הפיצוי נחלקת בין בעל הקרקע לבין השוכר שהוא המעבד; במקרים אלו בדרך כלל הרשות תפצה ישירות את המחזיק, בנפרד מבעל הזכויות בקרקע.