מעורבות הוועדה לתכנון ולבנייה בהליכי תכנון

מעורבות בלתי מבוקרת כפי שקיימת בפועל, כאשר מבקש ההיתר נרתע מראש לנצל את זכויותיו באמצעות הגשת ערר ו/או כאשר המתכנן שלו בולם הגשת ערר על-מנת להימנע מ"סכסוך מיותר" עם הוועדה וכדי לשמור על "יחסים תקינים", עלולה ליצור מצב בו הוועדה המקומית פועלת תוך הפעלת שיקולים זרים, בחופשיות וללא מורא הערר - ורודה באזרח הפונה אליה בבקשה לקבל היתר. מעורבות הוועדה בהליכי התכנון והרישוי באופן בלתי מבוקר ובלתי מוגבל, היא מאבות האפליה והביורוקרטיה בתחום רישוי הבנייה.

מעורבות (כמעט) בלתי מבוקרת זו, מתקיימת ללא תלות במערכת החקיקה בנוגע להליכי הרישוי, כי כאשר הוועדה המקומית מבחינה שהכוח בידיה לעשות כרצונה במבקשי ההיתר, והסיכוי שישיגו על קביעותיה הוא אפסי - היא גם מפנימה מצב זה, ופועלת בו לטוב (עם מי שהיא חפצה ביקרו) ולרע (עם מי שאינה חפצה ביקרו) תוך הפעלת שיקולים זרים.

הצמתים בהם הוועדה יכולה להפעיל שיקול דעת הם רבים, ומי שמפעיל את שיקול הדעת ושולט בכיפה כלל אינו חייב להיות בהידברות ובעימות ישיר עם האדריכל ו/או המבקש, שבדרך כלל נכנע מראש ומוותר מראש על מאבק להשגת זכויותיו. בדרך כלל מדיניות זו מתבצעת בפועל על-ידי פקיד או מהנדס שכלל אינם נמנים על חברי הוועדה ואינם בעלי זכות הצבעה, ואילו מי שמושך בחוטים הוא אדם נסתר, הפועל בריחוק מהמתכנן ומהמבקש.

המצב המתואר בו המבקש והמתכנן נרתעים מעימות הוא מצב שכיח במחוזותינו ואינו יוצא דופן בחריגותו. זהו, למעשה, הכלל. להלן ציטוט דבריו של המלומד ד"ר שמואל רויטל, מתוך ספרו "דיני התכנון והבנייה" כרך א' בהוצאת סדן עמ' 219: "....קשה לתאר מצב שבו מבקש אדם היתר בנייה בדיוק לפי המוגדר בתוכנית החלה ובתקנות וכי אותו אדם יסורב על-ידי רשות הרישוי המקומית מכיוון שהיא, רשות הרישוי המקומית, דורשת דרישות תכנון ואיכות הסביבה מעבר לדרישות שבתוכנית ובתקנות..."

יש לדעת כי מהנדס וועדה מקומית, זה הדורש אותן דרישות מעבר לאלו שבתוכנית המתאר החלה ומעבר לתקנות התכנון והבניה, אינו נמנה כלל על חברי הוועדה המקומית בהחלטותיהם בישיבות בפורום מלא, ודעתו - אף אם היא נשמעת - הרי היא בגדר המלצה לא מחייבת, כי כאמור אין לו כלל זכות הצבעה.

אם הוועדה המקומית סבורה כי יש להוסיף הגבלות מעבר לאלו הרשומות בתוכנית המתאר, עליה ליזום, בהתאם לסמכויותיה, הכנת תוכנית מתאר (שינוי) או תוכנית מפורטת, אשר יכללו את השיפורים או השינויים המבוקשים, והיה והתוכניות יאושרו - יהיו הדרישות בהן מדובר לגיטימיות, ונחלת הכלל בין מתוקף חלות בין מתוקף תקדימי.

עקיפת הליכי הרישוי באמצעות הצבת דרישות שאינן מעוגנות בתוכנית מתאר (או מפורטת) בת תוקף, וכן לא מעוגנות בתקנות, פוגעת בחופש התכנון והינה בגדר מנהל בלתי תקין. הרי בהליך רישוי קיים פרסום כנדרש בתקנות וקיימת אפשרות להתנגד ולהשתתף בדיון או להשפיע עליו באמצעים שונים, בעוד שבהצבת דרישות כמתואר לעיל - עוקפים כל זאת תוך כפייה של תכנון שיכול להיות שרירותי, ויתרה מכך, ייתכן שהגבלות התכנון לפי הוראות מהנדס הוועדה לא היו עומדות כלל במבחן החלטת וועדה מקומית לתכנון ולבנייה ו/או במבחן החלטת וועדת ערר.

זאת ועוד, המהנדס אינו מוסמך לחסום ניסיון לגיטימי של עורך בקשה/מבקש היתר, לדיון בתוכניותיו - וחובה עליו להעביר את התוכניות לדיון.

לקראת הדיון וההכרעה בפני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בפורום מלא מוצע כי כל חברי הוועדה יקבלו מעורך הבקשה מסמך מקדים שיבהיר את עמדתו התכנונית, ויהווה משקל נגדי לדעתו של מהנדס הוועדה ככל שיש למהנדס התנגדות או הסתייגות לגבי התוכנית. זאת ועוד, במצב תקין מהנדס הוועדה אמור לפעול בהתאם לחוק ולתקנות ולא לגרור את האזרח לעימות משפטי כאשר אין בכך כל צורך.

עם תיקון 101 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 וערב התקנת תקנות משלימות ברוח החוק, מצטמצם היקף תפקידם של אנשי המנגנון בוועדה המקומית ועובר בחלקו אל גופים חיצוניים המבקרים את התכנון. לא ראינו כי כפועל יוצא מכך צומצמו גם תקני כוח אדם בוועדות, משמע, אנשי המנגנון ישאפו להצדיק בכל מחיר את מעמדם ולהוכיח את נחיצותם, דבר שלא יתרום להקטנת הביורוקרטיה והאפליה.