המבקר גולדברג מנקה שולחן

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, הגיש את אחד הדוחות החשובים של העת האחרונה. הדוח עוסק, בין היתר, במערכת המשפט. וזה חידוש מרענן - יוצא חלציה של המערכת המשפטית עושה סוף סוף את הדרוש, אם כי באופן חלקי, וחושף מעשים בלתי כשרים וחמורים במערכת זו.

הדוח השנתי שהגיש המבקר (55ב') הוא האחרון שהוא מפרסם, אך לא הדוח האחרון שהוא מסכם/מגיש בטרם יפרוש ביום 4.7.05 ויעביר את השרביט למבקר הבא שייבחר. מבקר המדינה עוסק בימים אלה בניקוי שולחן, ובעיקרו של דבר הוא מתמקד בשלושה דוחות: דוח על חשבונות הסיעות בכנסת לתקופה השוטפת; דוח חצי שנתי (56א'), הנוגע גם למערכת הביטחון; והדוח השלישי, שהוא גם המעניין יותר מבחינה ציבורית: ממצאי המבקר בפרשת מהלכי הממשלה בכלל ומשרד ראש הממשלה בפרט בפרשת אלחנן טננבאום.

המבקר בדק, בין היתר, את החשדות שהועלו נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, כאילו פעל תוך ניגודי עניינים כדי לשחרר את טננבאום מידי החיזבאללה. נודע לי, כי המבקר לא חקר ולא תישאל אישית את שרון. המבקר הפנה שורה של שאלות, ותיחקר כמה בכירים, אך את שרון, כאמור, לא חקר. עובדה זו מלמדת על תוצאות הבדיקה הצפויה: טיהורו של שרון מהחשדות שיוחסו לו. מבקר המדינה מסר בהקשר זה, כי הוא לא יסיים את תפקידו בלא שיסיים את הטיפול בנושא. השאלה האם יגיש דוח פרטני או רק הודעה מטעמו, עדיין פתוחה.

ובחזרה לדוח המבקר (55ב'):

המבקר טיפל הפעם בכמה פרות קדושות. אחת מהן: המערכת המשפטית, בראשה עומד נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. המבקר מצא כי למעלה ממחצית ממזכירי בתי המשפט ומהעוזרים לשופטים, ומדובר בעשרות רבות, מונו בלא מכרזים. רק לאחר תקופה ארוכה, קובע המבקר, נעשו מכרזים ולמעשה הוסף חטא על פשע, כאשר אותם אלה שמונו באופן "זמני" ונהנו מיתרון עצום על-פני מתמודדים אחרים, הוכשרו במכרז. במילים פשוטות: המכרז היה תפור, ומראש. מכרז פיקטיבי. ככל הידוע לנו, המבקר נמנע ממתן המלצה ליועמ"ש לחקור פרשה זו, במישור הפלילי, ולמצות את הדין עם האשמים, כפי שנהג בממצאים שגילה בנוגע לשר החקלאות, ישראל כץ. בתשובה לשאלה שהפניתי אליו נמנע המבקר, גם עתה, מלאמר האם פנה ליועמ"ש בנושא זה, ומה המליץ, אם המליץ.

בדברים כאן אין כדי להטיל אחריות אישית על הנשיא אהרן ברק, אך אחריות מערכתית בוודאי שכן. במשך שנים רבות התרענו שוב ושוב מפני מה שנעשה במערכת עליה מופקד הנשיא ברק. ברק קורא עיתונים, וגם יודע היטב לתחזק "חצר" משלו ולגייס לעצמו תקשורת אוהדת. אבל ברק בחר במשך שנים לעצום עיניים או לדלג הלאה.

בכל הכבוד, ברק לא עשה את שמתחייב ממנו כמי שעומד בראש מערכת המשפט בכלל וראש המערכת השיפוטית בפרט, כדי להבטיח שהשחיתות לא תחגוג במערכת עליה הוא מופקד. ברק לא פעל בגלל שלא רצה, אלא בגלל שהוא היה "מושתק" מלעשות זאת: אנחנו הרי זוכרים היטב כיצד מונו רעייתו (לשופטת) ובתו (לעיסוק בהפניית תיקים לגישור, במסגרת בית המשפט העליון). אנחנו זוכרים היטב כיצד קיבלו בנו אבנר ברק ושותפו הצעיר של אבנר, יורם זמיר, את המתנה הגדולה בדמות ריטיינר קבוע בחברת חלמיש (מה שלא מפריע לשופט (בדימ.) יצחק זמיר להתחסד שוב ושוב ולהוקיע את השחיתות...).

יאמר כאן, כי רק לאחר שמבקר המדינה החל לערוך ביקורת, פעלה הנהלת בתי המשפט כדי לנסות ולעשות סדר בביתה פנימה. מנהל הנהלת בתי המשפט הנכנס, השופט בועז אוקון, הוציא הנחיות האוסרות, באיסור מוחלט, מינוי בני משפחה ללא אישורו. כמו כן הוא אוסר - וכך צריך להיות - ביצוע מינויים בלא מכרזים. נטעים, כי החוק לא שונה, ולא הוצאו כללים חדשים. כל מה שנעשה עתה הוא: להדריך מחדש את השופטים ואת הפקידות הבכירה בהנהלת בתי המשפט... לפעול על-פי החוק.

גם נשיא בית המשפט העליון (בדימ.), מאיר שמגר, לא יצא בלא כלום. מי שקורא היטב את דוח מבקר המדינה, ומתעמק בביקורתו על פעילותה של קרן ג'נראלי, יכול להבחין בביקורת המופנית כלפי הנהגת הקרן והעומד בראשה (באותה עת) - הוא הנשיא בדימוס מאיר שמגר. נקדים ונאמר, כי שמגר פעל בקרן זו בהתנדבות, ובתנאים שנוצרו הוא הקדיש לכך חלק ניכר מזמנו. עתה עומד בראש הקרן השופט (בדימ.) ישי לויט.

הקרן הוקמה, כידוע, בשנת 1997 כהקדש לחלוקת כספים לניצולי שואה. 12 מיליון דולר הופקדו בקרן ואלה מיועדים לחלוקה. "אין לקרן קובץ נהלים בסיסי שישמש מסגרת לניהול עבודתה ויאפשר מעקב ובקרה נאותים על פעילותה. הקרן לא חתמה על הסכמי התקשרות בכתב עם יועצים ונותני שירותים שונים... הביקורת העלתה, שבקרן היו חריגות גדולות מפרק הזמן הסביר שקבעה לשהיית תיק תביעה בכל אחד מתת-השלבים של הטיפול בתביעות...".

לזכותו של שמגר יאמר, כי הוא עצמו ביקש בדצמבר 2001 להחיל את ביקורת המדינה גם על קרן ג'נרלי. שמגר הודיע זאת לוועדה לביקורת המדינה, ורק בעקבות זאת קיבל על עצמו מבקר המדינה את הבקשה לערוך ביקורת בתלונות שהגיעו. שמגר הדגיש אז: "הטיפול בתביעות של קורבנות השואה הינו משימה בעלת אופי ציבורי מובהק. דווקא טיפול בנושא כה רגיש ראוי שיהיה נתון לביקורת המדינה".

מבקר המדינה עומד כאמור לסיים את תפקידו ביום 4.7.05, אך למרות שהחוק מחייב לבחור כבר עכשיו מבקר שיחליפו, טרם נקבע מי ייכנס לתפקיד. בשטח נמשכת ההתרוצצות. כתבתי בשטח, ולא במקרה: המינוי הפעם לא יוכרע במשרד ראש הממשלה, וגם לא בהסכמה בין מרכיבי הקואליציה (שרון-פרס). הפעם עובר שרביט המינוי לידי חברי הכנסת, שחלק נמנים דווקא עם מתנגדי הקואליציה. שרון מבין זאת היטב, ולכן הוא (ולשכתו) נמנעים מלהריץ מועמד מטעם הממשלה. עד כדי כך הם מבינים שהקרב אבוד.

גם שרת המשפטים, ציפי לבני, נמנעת מלהריץ מועמד, למרות האפשרויות הרבות העומדות בפניה. למשל: להציע לאחד השופטים המכהנים עתה בבית המשפט העליון (למשל, המשנה לנשיא בת המשפט העליון, מישאל חשין העומד לסיים את תפקידו תוך פחות משנה) להתמנות לתפקיד, ובכך לפנות מקום נוסף בבית המשפט העליון - אותו ניתן יהיה לאייש. יש, אגב, תקדים מוצלח לכך: הוא מינוי מבקר המדינה הנוכחי, אליעזר גולדברג, שהתמנה לפני שבע שנים לתפקיד - שלוש שנים לפני שעמד לסיים את תפקידו בבית המשפט העליון.

נודע לי, כי יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, תומך במועמדותו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט מיכה לינדשטראוס, לתפקיד החשוב הזה. לינדשטראוס, המוכר כשופט רציני וכאיש רב פעלים - הוא משמש בנוסף כראש נציגות השופטים (יו"ר הוועד...) - נחשב איש נוח ואהוד. הוא מחייך, משתף פעולה עם התקשורת וכו', ואולי אולי בזכות זאת מגלים רבים מחברי הכנסת נכונות לתמוך בבחירתו לתפקיד המבקר, מתוך הנחה שיהיה יותר נוח למערכת הפוליטית. אך אין לטעות בו. מי שמכיר קצת את לינדשטראוס יודע, כי הוא נוהג לבצע את מלאכתו בקפדנות יתירה. ואם צריך לנשוך, הוא יעשה זאת.

משרת מבקר המדינה מעניינת רבים וטובים אחרים. נודע לי, כי הנשיא אהרן ברק העלה את שמו של השופט (בדימ.) תאודור אור כמועמד ראוי לתפקיד. השופט אור, שפרש לא מכבר לגמלאות, ידוע ברבים כאיש חרוץ ויעיל וכמשפטן מעולה. ובכל זאת: מועמדותו ירדה במהירות שעלתה.