שעת רצון

פגשתי את בוז'י במעלית, יורדת. הוא פנה אלי ואמר, נראה שאתה לא מחבב אותי בזמן האחרון. המילים חלפו מעל ראשי – הרוב הצף. התנצלתי מיד, זה לא ממש עניין אישי, בוז'י, אבל האג'נדה שאתה מקדם בכל הכוח – מדינה ערבית לערבים - לא מדברת אלי. נראה שאתה מנסה לשחק שמעון פרס יד שנייה מבלי שיש לך יד בכיס... הוא נעלב מפני שאינו מורגל בגישה מתנצלת, ישירה ונוקבת. אל תשכחו שהוא מעדיף את זכות השטיק והשתיקה.

מדובר בנו, זה בשבילנו, ניסה להסביר לי, אני חושב רק עלינו, היהודים, בכל דבר טוב שאני עושה. אולי זו בדיוק הבעיה, הערתי לו באדיבות, אתה מתעלם מהערבים, כאילו הם לא קיימים במרחב הגועש מסביב לווילות של ברק, ולי זה לא אכפת במיוחד. אבל אם אתה באמת חושב עלינו, היהודים, למה אתה מתאמץ לייצג רק 5% מתוכנו, והם בכלל לא שייכים למחנה שלך – הם של זהבה, בוזי?

מה אתה מדבר, אורי, הוא התרעם, כולם איתנו! יותר מ60% תומכים דווקא באג'נדה שלי, גם מחלקת המדינה שלנו.

ואצלם, בצד השני, כמה? שאלתי. הוא השתתק. שמתי יד רכה על כתפו ולא לחצתי, אתה צועק-צועק-צועק 'שלום' ואיש מהם לא תומך בך, לא מעודד. אז אל מי אתה צועק? אנחנו כולנו פה משוכנעים, תאמין לי בוז'י, תזיז איזה חצי אחוז אצלם לכיוון שלנו – נראה אותך.

שוב פשרה

הפעם מדובר בפשרה מדינית כפי שהכותרת למטה מראה לכם. העתקתי את הדברים מילה-במילה מתוך רשימה נורמטיבית, שקולה, מאוזנת, חביבה, מלבבת שהתפרסמה באחד מביטאוני האינטרנט כתגובה ציונית הולמת מכובדת ונרפשת כראוי לכניעתה המחפירה מלאת התעוזה הבזויה של הזמרת לורין היל לחרם הערבי-דאעשי-איחוד-אירופי על מדינת ישראל האמיצה במלחמתה למען שלום של פחדנים.

"פשרה מדינית - הכרטיס שלנו אל העולם"

"בתור הילדים המוחרמים אנחנו צריכים להתחיל לחשוב על עצמנו. נכון שגם לפלשתינים מגיע שנחשוב עליהם, אבל איך אומרים? עניי עירך קודמים. אך כאן אנו נכנסים למלכוד, כי בשביל שלעניי עירי יהיה טוב, גם לעניי הערים הפלשתיניות צריך להיות טוב. או לכל הפחות, צריך לאפשר להם לחיות בכבוד. ואם אנחנו לא עושים את זה מהסיבה שזה דבר הומאני ונכון, כי לבני אדם מגיע לחיות תחת מדינה שדואגת להם, ולא תחת משטר חיצוני ששולט בהם, אז לפחות בואו נדאג להם כי על-ידי כך נדאג גם לעצמנו".

מבינים? אמורים היינו לדאוג לפלשתינים מהסיבה שזה דבר הומאני, מחייב ונכון לעשותו – אבל אנו האנוכיים פישלנו בגדול והיינו עסוקים אך-ורק בלהרוג אותם כשהם התעטפו בשלוות נפש חגורות הנפץ בחוסר אנוכיות משווע ומסירות נפש שפוכה ראויות לציון משובח, גם משב"ך. כי לבני אדם מגיע לחיות במדינה שדואגת להם ולא תחת משטר חיצוני (זה אנחנו) ששולט בהם, כובש אותם בשטחים הכבושים שהתנ"ך המציא, כמו שהמציא את יציאת מצרים, כי מעולם לא הייתה מצרים – אז מהיכן יצאנו ואיך הגענו לארץ הפלשתינים? אבל מה לעשות המדינה שתהיה להם – לא באמת תדאג להם, אלא לנו. רק לנו. היא תמשיך במסורת הרצח, הפעם בחגורות חנק. השכנות הקרובה שלנו כמדינה יהודית ליד לוד ות"א מעיקה על העצבים הנחושים שלהם. רצוי שנתחפף, מה? פשרה לא רעה, דרך אגב. סליחה, דרך הים. באמת, כל עוד אנחנו פה על פני האדמה – השקר הנאור ימשיך להשתולל ברחובות כמו דוב מנהרות החמאס.

נביא או רואה?

המערכת הפוליטית וגם התקשורתית הגיבו בחריפות נאותה וראויה למינויה של ח"כ איילת שקד לשרת המשפטים. הגברת שלי יחימוביץ' הודיעה חגיגית כי "צפוי קרב מר וקשה על שלמותה וזהותה של מערכת המשפט ואכיפת החוק... היא מוכשרת, אבל השקפת עולמה כלפי בית המשפט, הרשות השופטת והרשות המחוקקת הפוכה לשלי".

באמת, יחימוביץ'? למה, את חושבת, היא ולא את – נבחרה לכהן בממשלת ישראל? כמו ב'מבחן אמריקני' יש שלוש תשובות בלבד ורק אחת מהן נכונה, אבל ראוי לציין שגם האמריקני השחור בבית הלבן טעה...

חבר הכנסת עפר שלח (יש עתיד) השתלח בצורה דומה: "אני מחבב את שקד...השאלה אם יהיה מחסום בפני הגורמים הקיצוניים בתחום זה בקואליציה זו – ועושה רושם שלא", אמר והוסיף, "יש אג'נדה בקרב מפלגות הקואליציה, ששואפת לערער את האיזון הרצוי בין המערכת הפוליטית לזו השיפוטית. זה מסוכן לקיומה הדמוקרטי של מדינת ישראל".

באמת, לערער את האיזון הרצוי – למי? אתה, אדוני, יושב עכשיו באופו-זיץ. אז – זיץ, בבקשה. לא נבחרת - כי נמאסת. מה שלא רצוי לך – נעשה מיד מסוכן לקיומה הדמוקרטי של המדינה? בולשביק עד כדי כך, אדון עופר איילה? זוכר את דבריו הנחרצים של הנביא ירמיהו: שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה...

תסלח לי עופר, זה גם מה שאני רואה.