התקשורת מכשירה את השחיתות

"אם יהיו חטאיכם כשנים (צבע כתום, קרוב לאדום . ע.ג), כשלג ילבינו", אומר הנביא ישעיהו לעם ישראל. רוצה לומר: גם אם סרחתם, יסלח לכם. וישעיהו מסביר: יסלח לכם אם תלמדו היטב, אם "תדרשו משפט", תעזרו לאלמנות וליתומים ותפעלו למען החלשים והמדוכאים. לשים לב: מעשי גבורה, בריתות מדיניות, הצלחה בקרב הגויים, רימום שמה של המדינה - אינם מופיעים במסגרת המעשים המצריכים סליחה על חטאים על-פי תפיסת המוסר של התנ"ך. הפסוק הנ"ל עלה במוחי כאשר קראתי את הנימוקים שהועלו בבית המשפט להקל בעונשו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. מה שהדהים אותי הוא שאולמרט אפילו לא הביע חרטה על מעשיו, המעט שהתבקש.

מה שבאמת מדיר שינה מעיני זאת לא הממשלה הנשענת על 61 חברי כנסת בלבד, והבכי על "מכירות החיסול" לדתיים, והנבואות על חייה הזמניים של הממשלה והצרות שיבואו עליה בצרורות. ראיתי כבר הרבה בחיי, ראיתי כבר ממשלות כאלו ואף עם פחות מ-60 חברי כנסת, ראיתי ראשי ממשלות, לכאורה "חזקים", הנסחטים כמו לימון ע"י מפלגות קטנות; אפילו ראיתי כיצד מפלגה קטנה (ש"ס של דרעי) מאלצת את יצחק רבין לפטר את שרת החינוך (שולמית אלוני) ממפלגת "מרץ" ולהחליפה באחר, אמנון רובינשטיין. הגלגל לא הומצא בימים אלו. הסחטנות מובנית בשיטה הפוליטית שלנו, ולא משנה בכלל מי יעמוד בראש הממשלה.

סלחנות החברה לשחיתות

מה שמדיר שינה מעיני זאת השחיתות הגואה ומתפשטת משנה לשנה, והיא זאת המכרסמת באכזריות את החברה שלנו; זה מדיר שינה מעיני כי ככל שהזמן עובר ממדיה המפלצתיים מעוררים בי פלצות. ואולי יותר מכל מה שמדיר שינה מעיני זאת הסלחנות שהחברה שלנו מגלה כלפי המושחתים. אין ספק, השחיתות היא כמעט בגדר תופעת טבע עולמית. "יצר לב האדם רע מנעוריו". קשה מאוד לבערה, לכל היותר ניתן לצמצם את ממדיה. כאן יש חשיבות עליונה לשני גורמים: המנהיגות השולטת (ועמה האליטות השונות) הנותנת את הדוגמה האישית והמפעילה ביד ברזל את כל רשויות אכיפת החוק, בלי הנחות, בלי העלמת עין; ולצידה, בעיקר בעולם המידע של ימינו, התקשורת לכל גווניה. הבעיה אצלנו היא כפולה: המנהיגות אינה נותנת דוגמה אישית, האליטות די אדישות, והתקשורת הממוסדת לא רק שאינה מוקיעה בחריפות את השחיתות והמושחתים, אלא דווקא מגלה כלפיהם הבנה, פעמים שמה על ראשיה זרי כבוד, והרבה פעמים פשוט מתעלמת ממעשי השחיתות. מזל שיש לנו אתרים, כמו "מחלקה ראשונה" למשל, דרכם האזרח יכול להתוודע למעשי השחיתות.

החטא הקדמון של התקשורת

החטא הקדמון של התקשורת הממוסדת נעוץ בתפיסת ה"אתרוג" שלה האומרת שלמען האג'נדה הפוליטית שלה, כל חטאי המושחתים יולבנו ממש כשלג! חד וחלק, בלי הרבה חוכמות. גישה שהמוסר ממנה והלאה. אבל, אין בה גם שום הגיון, שום רציונאליות. מדוע? כי היא מעדיפה ומצדדת בבלתי ידוע, בנעלם, ברווי סיכונים, על פני הוודאי. לכן, לדעתה, צריך להעלים עיין ולמזער עד כמה שניתן את השחיתות של אריאל שרון כמו את השחיתות של אולמרט, על-מנת לאפשר להם לנסות ולרדוף בכל מחיר אחרי "נסיגות" ו"הסכם שלום עם הפלשתינים".

אבל, וזאת הטרגדיה, השחיתות היא ודאית ומכרסמת, אך ההסכם המקווה חמקמק ולוט בערפל. ראו מה עשתה עכשיו התקשורת הממוסדת לליברמן. כל חטאיו והתנהגותו האופורטוניסטית הושלכו לפח האשמה, וזר דפנה של "איש העקרונות" הונח על ראשו. אפילו לא לעג לרש. אבל, זה מקדם את האג'נדה הצמאה להכשיל את נתניהו ולהפיל בהקדם את ממשלתו. תחי השחיתות, העיקר האג'נדה! זה עצוב, וזה מה שמדיר שינה מעיני, ויתכן גם שמהרבה אזרחים.