ימים קשים היו ימי ההמתנה שקדמו למלחמה. מצב חרום בכל הארץ, חרדה ציבורית גדולה, וגיוס מילואים נרחב.
עיתון "אל אהראם", החשוב בעיתוני העולם הערבי באותה תקופה, ותחנת הרדיו הפופולרית "סאות אל ערב", ניהלו מסע הסתה נגד ישראל. הסיסמאות בנוסח "את הגברים נזרוק לים ואת הנשים ניקח לנו" שודרו השכם והערב.
ביום 15 במאי 1967 בעיצומו של יום העצמאות תשכ"ז, צלחו כוחות יבשה מצריים את תעלת סואץ ונכנסו למרחבי סיני. מדינות ערב התחמשו כל העת. הרוסים ציידו את מצרים בנשק חדיש ורב, וגם סוריה קיבלה ציוד מלחמה סובייטי למכביר. הרמה הסורית החולשת על יישובים עבריים רבים, הייתה למערך מבוצר שמעטים כמוהו בעולם. צבא ירדן הצטייד בנשק בריטי ואמריקני. המלך חוסיין לא רצה לפגר אחר המנהיגים הערבים האחרים ורכש טנקים אמריקנים מדגם "פאטון" ומטוסים בריטיים מדגם "האנטר". גם חיל-האוויר העירקי התחמש במטוסים חדישים, מקורות נשק מופלגים היו פתוחים לפני הערבים, שעה ששוק הנשק היה כמעט סגור בפני ישראל. כנגד עוצמה צבאית זו היה על ישראל הקטנה, בעלת 2.5 מיליון האוכלוסין למצוא מענה, שהרי היה ידוע, שלעולם לא תוכל ליצור מאזן כוחות עם מדינות ערב בכל הנוגע לסך האנשים והכלים.
מלחמת ששת הימים הייתה המשכה של מלחמת תש"ח. המדינה הצעירה שגבולותיה היו קווי שביתת נשק לא מוכרים ע"י שכנותיה, עמדה ב-ה' באייר בפני סכנה חמורה לא פחות מזו שעמדה בה תשע עשרה שנים קודם לכן. כל העולם ה"נאור" פנה עורף לישראל עת קמה נגדה קואליציה צבאית ערבית חסרת תקדים בעוצמתה. שר החוץ
אבא אבן יצא לפגוש את נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון והתחנן בפניו שיפרוץ את המצור על מיצרי טיראן שאותם חסם רודן מצרים, גמאל עבד אל נאצר.אך לשווא.רבין שהיה הרמטכ"ל אמר: "אני חושב שעלולים אנו להיקלע למצב שאיני רוצה לבטאו במילים חריפות, אך תהיה סכנה ממשית לקיומה של ישראל". כוח האו"ם ברצועת עזה ובסיני החליף דגל ועבר לצד המצרי כדי להילחם עימו נגד ישראל.
נאצר הודיע על שני צעדים מקבילים אשר יזרזו, כדבריו, את קץ המדינה היהודית. ברצועת עזה הוקמה ממשלה פלשתינית עצמאית בראשותו של אחמד שוקיירי ובאותו פרק זמן נפתח גשר אווירי להעברת שלושה גדודי קומנדו מצריים לגבול ישראל-ירדן. לאחר קריאתו בפעם המי יודע כמה של שליט מצרים: היהודים נושמים בקושי עוד מעט ייחנקו, פרסם הסטייט דפארטמנט האמריקני הודעה התומכת בחופש השייט בכל מקום ובכל עת, אם כי רק במסגרת האו"ם וב"הסכמת כל הצדדים".
כל אחד מהצעדים שננקטו ע"י האויב, היה בו כדי להצדיק צעד צבאי נגדי מצד ישראל. כל שכן כל הצעדים יחד. הטלת הסגר על נמל אילת כמוה כצעד מלחמתי אשר לא רק שהתיר את ידיה של ישראל לפעולה, אלא למען עצם קיומה של ישראל היה זה מחובתה לקבוע את זירת המאמץ העיקרי, את מועדו ואת שיטתו בתנאים שיעניקו את מרב הסיכויים לניצחונה, שום מדינה ריבונית לא הייתה משלימה עם הסגר על נמל מנמליה והייתה מפעילה את כוחותיה הצבאיים למען הסרת הסגר השרירותי. לכך התווספו מעשים נוספים: הקמת פיקוד מצרי, ירדני, סורי שמטרתו המוצהרת היא התקפה, הכנסת צבא מצרי לסיני, הקמת מפקדה בירדן בראשותו של גנרל מצרי והצהרות על צעידה לקראת השמדת ישראל ע"י צבאות ערבים שנעו לעבר הגבולות. ועם זאת לא מיהרה ישראל לצאת למלחמה, גם כאשר ידעה שבחצי האי סיני פועלת מעבדת גזים, ומתוך מסמכים שנפלו לידי ישראל בימי המלחמה נתחוור כי היה בדעת המצרים להפציץ ולהפגיז בגזים מרכזי אוכלוסייה, כל החיילים המצרים צוידו במסכות גז בכסיות גומי ארוכות ובמגפי גומי.
האיום הגואה על קיומה של ישראל מצא אותה מתוחה, חרדה, ויעילה. הגיוס התנהל במהירות ותוך ימים נשתנה הנוף האנושי - צעירים נעלמו, מקלטים פונו ובוצרו, נערים ונערות חפרו תעלות ומילאו שקי חול למסתור בעת הפצצה אווירית, ובחדרי התדרוך שבטייסות הייתה הנחיה כללית אחת, המנוגדת למקובל בכל חילות האוויר בעולם - הפעם יש לבצע את המשימה ולו במחיר המטוס והטייס....(בעוד שכרגיל אין לבצע משימה אם ברור שהמטוס והטייס יאבדו בה).
הסכמי שביתת הנשק שלאחר מלחמת העצמאות אסרו על הכנסת כלי מלחמה כבדים לאזור ירושלים וכן על טיסה מעליה. העיר הייתה דחוקה בקצהו של פרוזדור ללא מוצא, המוקף משלושת עבריו באזורים ערביים עוינים ונחצתה באמצעות קו גבול שנמתח לאורך שבעה קילומטר. צליפות ירדנית היו עניין שבשגרה ונבנו חומות בטון להגן על עוברים ושבים.
ארץ ישראל חולקה ע"י הבריטים למזרח ולמערב: מזרחה לירדן היה לעבר הירדן ומערבה לו ל-ארץ ישראל. על-אף סעיף בהסכמי רודוס (1949) שהבטיח גישה חופשית למקומות הקדושים אסר השלטון הירדני כניסת יהודים.
היוזמה למלחמה מעולם לא נקשרה מצד ישראל, תמיד הביאוה בין המיצרים והיא נאלצה להגן על עצמה. הערבים תופסים שטחים המשתרעים מן האוקיינוס האטלנטי עד למפרץ הפרסי, בהשוואה לשטחים אלה מהווה ארץ ישראל רק 0.7%, אף על-פי כן אין העולם הערבי נכון להסכים לכך שבשטח מזערי זה תימצא מדינה ריבונית לא ערבית.
וכשכלו כל הקיצין, יצאה מדינת ישראל למלחמה והתברר שכל חיותו של עם ישראל הוא נס אחד גדול. בשלוש שעות נמחקו כל חילות האוויר של האויב, מטוסינו לא הניחו להם אפילו להמריא, הטנקים שעטו כרכבי אש, החיילים הסתערו ונלחמו מלחמת קודש.כעבור שישה ימים אגדיים לא נותר ולו חייל ערבי אחד שיעמוד מנגד.
מדינת ישראל שנגזר עליה לעמוד עמידת מעטים מול רבים מבחינה דמוגרפית - רצועת חוף צרה בגבה אל הים, מכותרת יבשה ומאויימת בהסגר ימי כנגד תת-יבשת, מדינה דלה באוצרות טבע כנגד מדינות החולשות על יותר ממחצית משאבי הנפט בעולם, מדינה בודדה כנגד בריתות בזירה הבינלאומית, עשתה את הלא ייאמן. חיילי ישראל הגיעו עד למבואות מצרים על גדות הסואץ, השתלטו עי יהודה והשומרון, על חצי האי סיני כולו, עלו אל הגולן והחרמון ובאו אל הר-הבית בירושלים, אל המקום שהוא ראשית והוא אחרית. ונהירים וברורים כל כך היו הדברים "השם אלוהיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".
ופתאום נפל אוצר שלם לידינו. מערת המכפלה אשר מאות שנים רגל יהודי לא הייתה רשאית לדרוך בה לבד מן המדרגה השביעית, ובמרחבי הארץ החלו להתנחל - מבית חגי ועתניאל ועד אביגיל ועשהאל-כל האזור שחז"ל כינו "דרומה" ויהודים באו לשילה בו עמד 400 שנה המשכן ול"עלי" ולעיר החדשה "אריאל" ול"בית-אל" לא הרחק מן המקום שהוצב בו ארצה סולם יעקב, ול"מעלה אדומים" היושבת בדרך יריחו, וכל המרחב עד ים המלח וארץ המגילות, ואלון מורה הנשקפת לשכם ולהר ברכה "הר גריזים", ו"הר עיבל" בו נתגלה מזבח יהושע, והתקיימו נבואות ירמיהו ויחזקאל על איחוד יהודה עם עץ אפרים וזכה עם ישראל לגילוי שכינה.
מלחמת ששת הימים, הייתה לחימה על הבית, שהצטיינה בתעוזה קולקטיבית של העם וצבאו ובשפע גילויי גבורה אישיים באוויר, ביבשה ובים. עם ישראל תמיד נלחם על חייו. בימי ההתנחלות בארץ כנען, נגד יוון ורומי, קידוש השם בימי הביניים, פוגרומים וגירושים, עולים וחלוצים בשלבי ההתנחלות הציונית המחודשת ב-א"י, גילויי הגבורה בגיטאות, הגבורה נגד משטר המנדט ובמלחמת תש"ח, מבצע קדש - כל המבחנים היו דוגמה לעוז שאין כמוהו, ובאה מלחמת ששת הימים והעם התקדש למלחמה, במיטב המסורת זה שלושת אלפים שנים, שליחות עליונה למטרה שאין צודקת ואמיתית ממנה - קיום הבית השלישי.
רק, לכאורה, לפי שעה
