ניצחון הפירוס של נתניהו

אף שניצח בבחירות בגדול - מסבות תוצאותיהן כאב-ראש לא קטן לבנימין נתניהו כראש הממשלה וכמנהיג הליכוד. בעטיין הוא שבוי בידי מפלגתו ובידי הקואליציה גם יחד.

שלטונו ניצב על כרעי-תרנגולת. פוף אחד מבפנים, משורות הליכוד, והממשלה צועדת בדרך לקרוס. פוף נוסף מבחוץ, של אחת משותפותיו לקואליציה - וזו מתפרקת.

רק במצב החדש שנוצר, בו הקואליציה אינה אלא גועליציה, יכול ח"כ דוחה, נוסח אורן חזן, לזכות בשורת מינויים משומנת, שאינה עומדת בשום יחס לכוחו הריאלי, בעוד שהח"כ האהוד בני בגין נאלץ לפנות את מקומו בבושת-פנים. רק במצב אבסורדי כזה ניתן, כמובן, את ביבי לסחוט, כפי שעשה זאת, למשל, ח"כ איוב קרא.

משמעת וכוננות

חרף הישגו הגדול בבחירות - מתקשה בנימין נתניהו לקטוף את פירותיו. תחת זאת הוא דרוך, ממש כמו קפיץ, פן יבגוד בו אחד מחברי סיעתו.

אין לקנא בבנימין נתניהו. המצב המביך שבו הוא נתון - מדיר מעיניו כל רגע של שקט. זו הסיבה שבליכוד, כמו גם בקואליציה, מוכרזות משמעת וכוננות עליונה מפני הבאות. נסיעות אל מעבר לים מתבטלות והתייצבות לישיבות היא בגדר חובה, והכל רק כדי למנוע מפלה אפשרית.

המוצא מן הסבך נעוץ בשינוי שיטת המשטר הקואליציוני, המחבל קשות בכוחה ובתפקודה של הממשלה וההורס את לשד-עצמותיה. הוא דרוש כאוויר לנשימה כדי למנוע משחקי-מניפולציה וסחטנות אגואיסטית, כפי שהתגלו במפלגת השלטון עצמה.

מי שבכל זאת עדיין מפקפק בנחיצות השינוי, כדאי שישית את ליבו לעובדה שבמשטר הקואליציוני, הנוהג כאן כיום, אין כדי להבטיח את שרידותו של הרוב הזעום, בן 61 הח"כים, שעליו נשענת כיום הקואליציה.