מבינה איפה העם נמצא

"שימו לב כמה מעט שוטרים חסרים בעת שבזמן כניסתי לתפקיד היו חסרים אלפים", מצייץ איתמר בן-גביר הבוקר ומוסיף כי הצליח לצמצם את הפער "במאות אחוזים". אלא שהנתונים עליהם הוא מסתמך, שהתקבלו בעקבות בקשת חופש מידע של עמותת עמותת הצלחה - לקידום חברה הוגנת (ע"ר) משקפים תמונה אחרת.

א. אחרי שבועות ארוכים של משא-ומתן עיקש ואיטי, כולל שיחות על האם לשוחח והיכן ועל מה, דילוגים בין איסטנבול לעומאן לז׳נבה (בחסות עומאנית), הצהרות מפוצצות על ׳ארמדה יפהפייה׳ ש-׳לא כדאי להם לגלות מה היא יכולה לעשות׳ מהצד האמריקני ועל ׳חשיפת האמת על דונלד טראמפ׳ ו׳סטירת לחי לצבא החזק בעולם׳ מצד אירן, נדמה שרגע האמת הגיע. הצבא האמריקני ערוך במזרח התיכון בסדר גודל דרמטי שכמעט ואין ממנו חזרה. האירנים מבצרים, מתקנים ומאיצים את שיקום מערך ההגנה האווירית; אפילו התקשורת האמריקנית, שקברה את הראש בתיקי אפשטיין בשבועות האחרונים ולא בלי צדק, החלה סוף-סוף לדווח בראש הכותרות על העימות המתקרב. המלחמה מתרגשת עלינו וכעת קשה לראות איך האירנים מונעים אותה מבלי שינוי של כמעט 180 מעלות בגישתם, בנכונותם לקבל את התכתיבים האמריקנים והכל מבלי שהמשטר יקרוס על עצמו.

במחקר שאני עורך על האבולוציה של התנועה הפרו-פלשתינית בארה"ב, נחשף נדבך שמשנה את כללי המשחק: הכסף. לא מדובר רק בתרומות קטנות של סטודנטים, אלא במנגנון הלכתי משומן. מועצת הפיקה של צפון אמריקה (FCNA) פרסמה פסיקה דרמטית: מותר להשתמש בכספי זכאאת (צדקה דתית מחייבת) למימון קמפיינים פוליטיים.

לעלילת הדם הנבזית והמסוכנת לפיה ישראל ביצעה השמדת עם ופשעי מלחמה יש אחות קטנה - אבל נבזית ומרושעת בזכות עצמה - לפיה חלק מתפוצתה האדירה של העלילה הגדולה נעוץ בהתבטאויות של שרים וחברי כנסת שתמכו בפה מלא בפשעי מלחמה בעזה.