חרמות עליך, ישראל! זה עתה התרגשה עלינו פרשת החרמת ישראל במישור הכלכלי ע"י חברת אורנג' הצרפתית ('הריבוע הכתום'). למיטב הבנתי פרשה זו כבר מאחורינו, בִּין לילה עלתה ובִּין שבוע ירדה, כתוצאה מאיום
בהפעלת חרם נגדי באמצעות הסולידריות היהודית הבינלאומית. כיוצא בזה הנסיון לדחיקת ישראל ממגרש הכדורגל הבינלאומי, 'פיפא', חלף או נדחה איכשהו, לבינתיים.
חרמות אקדמאיים עדין מרחפים בחללן של אוניברסיטאות וכנסים בינלאומיים, אך דומה שפרסומם רב ממימושם, והם אינם מכים גלים גבוהים, לבינתיים. כיוצא בזה חרמות בדרני צמרת המבטלים (ברוך השם...) הופעות בישראל בהשפעת תעמולת ארגונים פרו-פלשתינים, בתמיכת השמאל הרדיקלי-בוגדני בישראל. ארגונים אלו השכילו להתאגד ולשלב ידים אנטי-ישראליות תחת סיסמת BDS (ר"ת באנגלית: 'חרם, משיכת השקעות וסנקציות').
לא הכל יודעים שישראל נכנעה לשוק האירופי ומסמנת את תוצרת ההתנחלויות, שלא יהנו מהטבות מכס כמו תוצרת חקלאית מישראל ה'מקורית'. לפני כ-6 חדשים 'התבשרנו' כי משרד החקלאות (לתשומת לב השר החדש,
אורי אריאל!) העביר לאירופים רשימת יצרני חלב מרמת הגולן ובקעת הירדן. אני משער כי גם במעל זה שלחו יד אנשי שמאל ישראלים.
זכור לשמצה עיתון 'הארץ' שפרסם בעבר רשימת המפעלים ביהודה, שומרון והגולן וקרא להחרמתם.
ריפוי חוק מסורס נגד ישראלים בוגדניים אלו נחקק בתשע"א (2011) 'חוק החרם' האוסר לקרוא או לגרום "להטלת חרם כלכלי, תרבותי או אקדמי על ישראל, או על מוסד ממוסדותיה או על אזור הנמצא בשליטתה". חקיקה זו נדחפה ע"י הימין הפוליטי, אך הכנסת ובג"ץ חברו יחדו למוססו (איך לא?). בכנסת גימדו את החוק לאזרחי (נזיקין) בלבד, ולא פלילי.
בג"ץ קבר אותו סופית (כמעט) בבטלו את הסעיף המעניק פיצוי גם ללא הוכחה על גובה הנזק (כמו, שקיים בחוק לשון הרע, למשל). כל ילד מבין שפסיקה זו איננה משפטית טהורה אלא רצון לסרס את החוק מהיבטו הלאומי, שהרי
בבג"ץ עסקינן, והוא כידוע מהאו"ם... ארשה לעצמי לשער כי איש לא נתבע על-פי חוק זה, וארשה לעצמי לנבא כי גם לא יתבע, אלא א"כ יתוקן החוק ויאפשר
גם לארגוני-למען ציבוריים להגיש תובענות ולנהל תביעה ייצוגית, ויוחזר הסעיף המטיל קנס כבד גם ללא כימות הנזק. הנה אתגר לפתחה של שרת המשפטית הנמרצת אשר הוקיעה לאחרונה את החרמות הללו כ"אנטישמיות בגלימה חדשה". חוק מתוקן בעל שיניים כזה יכול לתת מענה כלפי הישראלים, יורשיהם הרוחניים של 'דתן ואבירם' 'חתני' פרשת השבוע, המלשינים האידאולוגיים מימות משה, דרך מומרים ומוסרים בארצות גלותינו ועד משת"פי ימינו, מוכרי נשמתם לאויב.
רענון 'זקני ציון' אך מה נעשה כלפי אומות העולם, מחרימינו ומנדינו? התשובה בזירה הכלכלית-עסקית ניתנה בפרשת אורנג';
חרם תחת חרם, תוך גיוס משאביו של העם היהודי לתפוצותיו. כזכור, האנטישמים הנאצים הפיצו מסמך מזויף, 'הפרוטוקולים של זקני ציון', לפיו היהודים זוממים להשתלט על העולם בכח כספם וקשריהם הסולידאריים. מוצע 'לרענן' פרוטוקולים אלו ולהפעיל את הכח היהודי, הכלכלי והפוליטי, להחרמה שכנגד. ואין זו הפעם הראשונה שאני קורא במדור זה להכות את האויב בחרבו הוא. כמו בנושאים נוספים, גם בזירה זו חייב להיות
שיתוף פעולה ממלכתי, גלוי או נסתר/מוכחש, עם ארגונים יהודיים יציגים או חדשים, לוחמניים ומנומסים כאחת. אילי ממון יהודיים ('זקני ציון') יגויסו למלחמת חרם בחרם ותשועה קרובה לבוא. והנה,
אתגר לפתחה של סגנית שרת החוץ הנמרצת, לוחמת ותיקה כנגד קשת מחרימינו.
כך בדיוק צריך להתנהל גם בתחום המשפטי, הלא-כלכלי;
תביעות יזומות טורדניות בבית הדין הבינלאומי בהאג, בארגוני הספורט, בהיכלי האקדמיה ובמחוזות התרבות, האמנות והבידור. ארגון הזכויות 'שורת הדין' כבר רשם כמה הישגים בזירה משפטית זו, ועוד קצת/הרבה מאמצים ואיום החרמות יתאפס או יגומד.
הסתייגות-דת וכאן הסתייגות;
אני מתנגד לחרמות יזומים, או אפילו נגדיים, בסוגיות דת (חרם על אגד המסיע בשבת, על בנק המממן חפירות ארכיאולוגיות) או תרבות (הצגות מנפצות מיתוסים, 'גאוה-בזויה', ישיבה עם לא-אורתודוקסים וכד'). זהו נשק בומרנגי, חרב פיפיות, וראוי להימנע מהפעלתו.
נשק החרם טהור לחזית הלאומית בלבד, ובעיקר כנשק מגן.אמן שיסרב להופיע ב'שטחים' יבחין מיידית באולמות חצי ריקים, וכל כיו"ב.
