אדיקות דתית קיצונית כתחפושת לפאשיזם

היסטוריונים, פילוסופים, אנשי רוח, שייבחנו את התקופה שלנו ממרחק של כמה עשרות שנים, יתהו בוודאי איך נפל המערב שוב, תוך שהוא חוזר בקפדנות טראגית על אותן טעויות אותן עשה לפני פחות מ-80 שנה. כיצד קרה, לנוכח עינינו המשתאות, שהפאשיזם, שב כמו עוף החול, הפניקס, וקם לתחייה. שלושה דורות לאחר תבוסתו הנחרצת באירופה. כיצד שוב, הפעם באירן, ניצב על הבמה, ואולי על המרפסת, המנהיג העליון, חמינאי.

אל מול המערב קמה ונבנתה אירן חדשה. מאז מהפכת חומייני ב-1979, היא מיישמת את כל עקרונות המשטר הפשיסטי במדויק. אחד לאחד. נבנתה שוב שיטת ממשל שבה מרוכז עיקר הכוח בידיו של מנהיג יחיד, הפיהרר, הדוצ'ה או המנהיג העליון - מחק את המיותר. כולם קמו לתחייה. לכול אותם משטרים דפוס פעולה זהה: שלטון מונחה אידיאולוגיה, קנאית במיוחד, ערעור עליה דינו מוות.

שלטון המיישם שילוב כוחות ברוטאלי בידיו של המנהיג. שלטון שלמשמעתו ניצבים יסודות חמושים, מיליציות כמו הס.א (ואח"כ הס.ס.), בגרמניה, והחולצות השחורות באיטליה. ועכשיו משמרות המהפכה באירן. שלטון שבעצם כינונו משליט אימה ופחד על עמו שלו. קורע משפחות לגזרים, עושה הכול באמצעות חקיקה ומערכת משפט מעוותת, כדי להרחיק מתנגדים מעולם החיים. שלטון, שכמו בתסריט מוכן מראש, מפנה, לאחר התבססותו והתחזקותו בארצו שלו, את איומיו והתנכלותו גם כלפי חוץ. וכפי שקרה באירופה, כך יקרה כאן. תחילה הוא יחבוט בשכנות המצויות לצדו. אלו הקטנות והחלשות. אח"כ תורן של אלו החזקות יותר יגיע. ואחרונות יהיו המתהדרות שהן פועלות על-פי עקרונות הדמוקרטיה והרציונליזם הפוליטי.

מחר הוא "יאסוף" תחת מוטת כנפיו הגרעינית, את מדינות המפרץ, ירדן, אולי גם ערב הסעודית, וכעבור זמן את אלו המצויות במעגל החופף (ינסה לפחות): טורקיה, מצריים. אם חשד מוצדק עולה מהמאמצים המושקעים על ידו בתחום הגרעין, מה באשר למאמצים המושקעים עכשיו בטילים ארוכי טווח? מדוע הם נחוצים לו? ומי יהין להתערב, כאשר יחליט לעשות בהם שימוש? המערב? הצחקתם אותנו. שם פועלים כללי ה-פ.ק. הפוליטיקלי קורקט. שם, לא באירן. שהרי לצדה עומדת התדמית המהפכנית -האנרכיסטית, שהיא מותרת כמובן, ולגיטימית בחברה המערבית.

הדמוקרטיות עייפות. זו אחת התכונות המאפיינות אותן מטבע ברייתן. לכן לא תצמח לישראל טובה מרובה מהן. אם אובמה משליך עצם לישראל כ"פיצוי" על ההסכם של המערב עם אירן, כבר במהותה של עצם זו, שהיא לא ניתנת לשימוש. ידיה של ישראל יהיו כבולות בתוקף ההסכם עצמו בו נאמר במפורש שהמערב יגן עליה, לשפשף את העיניים ולא להאמין: מפני חבלה במתקני הגרעין שלה (כך על-פי פרסום בישראל היום מדובר בסעיף 10 עמ' 142). חבלה? נו, באמת, ומי יבצע חבלה כזו, בתנאים האמורים?

והסיבה השנייה, ממנה עולה שאותה "עצם" ממש, במהותה הטכנית, שיזרוק אלינו אובמה, כמובטח, לא ניתנת לשימוש, להבהרה נתייחס אליה רק על קצה המזלג: נכון שהאמריקנים פיתחו בשנים האחרונות, לפי פרסומים בכתבי עת, פצצות ענק, חודרות בונקרים. (מקסימום ל - 60 - 70 מטרים), אלא שלישראל, נכון לעכשיו, אין בנמצא מטוסי הענק בעזרתם תשנע פצצות אלה לאירן. אין ברשותה לוגיסטיקה שמטבעה מורכבת מאוד (מסלולי המראה, האנגרים, בתי מלאכה), ובקיצור, אם זה הפיצוי עליו מדובר, הרי שהוא בבחינת אליה, אומנם נכבדה מאד, אולם קוץ גדול בה. ונסייג: לפי הנתונים דהיום!.

מכל האמור לעיל טוב עשה נתניהו שסרב לדון לפי שעה בתוכן של אותה חבילת פיצוי עד להחלטת הקונגרס. ומה גם שאובמה קשר לעצמו את ידיו בידיו הוא, על-פי הניסוח האמור של ההסכם. ואולי הוא רק "שיחק" אותה?

כל אותו הזמן משחקת האופוזיציה ללא בושה לידיהם של מדינות המערב וארה"ב. הרצוג נכנע לעצת יועציו, הממריצים אותו לנהוג כמי שהכתר, קרי ראשות הממשלה, כבר מונח לרגליו רק טול והכתר את עצמך. כמוהו לפיד. שניהם קיבלו עצה זהה. אלא שמחילופי המהלומות האלה לא תצמח טובה לישראל. עכשיו הזמן לדון מהם הצעדים הנכונים שעל ישראל לנקוט בהם כדי לקדם את פני הרעה הניצבת לפתחנו. לא עת לפוליטיקה עכשיו ובוודאי לא לניגוח הדדי.