....ואני אומר כי יש בו באדם מאגר של אהבה. היא נקווית בתוכו. טללים של חסד ממרומים ומעיינות חשאים מפרנסים את מקווה האהבה הזאת, וממנו היא הולכת האהבה הזאת מן האם אל בר בטנה, מן האב אל יוצא חלציו, מן האח אל אחיו, מן החבר אל רעו, מן התושב אל הגר. האהבה היא בפנים, והאיש והאישה מוליכים אותה חוצה אל, מנווטים אותה להגיע בטוב, גלויה או סמויה אל תכלית חפצה. ועל כן יודעת הלשון פותרת החידות ברמזי רמזים לומר, "...וְאָֽהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'", והיא יודעת לומר, "...כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ", האהבה היא אדווה, היא תנועה, תנועה לרעך, לגר הגר בתוכך, היא בפנים, ומתוך הפנים היא כמהה החוצה.