הַמִּשְׁפָּטִים הָאֶלֶּה וְתַרְבּוּת הַדִּבּוּר
יֵשׁ וּדְבָרִים כְנוֹתְנִים לַפֶּשַׁע אִשּׁוּר
חֲכָמִים הִזַּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם כַּךְ נֶאֱמַר אבטליון אמר משנה אבות א יא
זִכְרוּ מִשְׁנָה זוֹ פֶּן יְהֵא זָה מְאוּחָר

לֹא תִּרְצַח נִצְטַוֶינוּ שׁוּב בְּ"וָאֶתְחַנַּן"
כֹּל נֶפֶשׁ שֶׁבָּרָא הָאֵל וּנְשָׁמָה לָהּ נָתַן
וְעֶקֶב תִּשְׁמְעוּן וְתְקיְמוּן וְנִשְׁמַרְתֶם
הִזַּהֲרוּ לְבַל תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהָם אַתָּם
זֶה עִקַּר הַדְּבָרִים שׁיַּשׁ לִזְכֹּור
שְׁמִירָתָם עֲלֶינוּ תִּשְׁמוֹר

אין לישראל ארץ אחרת שאליה ישוב וישב בה. זה אומות העולם הבינו ובהחלטתם אישרו הם חידוש קוממיותנו בארץ שממנו גורשנו או שגרמו כובשים זרים לעזיבתה, קבעו: ובגויים שיושבים בה תתחשב. נטישת הארץ והליכה לגלות במשך תקופה של יותר מ-1850 שנים, גרמו לכך שזרים ישבו בארץ שאין להתעלם מהם, למרות שהם הגרו אליה ממדבריות ערב ועל כן גם להם ניתן חלק מארץ ישראל באותה החלטה, אלא שלמזלנו, הם דחו את ההחלטה, כי התכחשו לזכותישראל על הארץ ולחידוש קוממיותנו בה בתש"ח. הסכמנו לקבל כמחצית הארץ שבה ישב ישראל כאלפיים שנה. לו היו הם משכימים להלחטהת החלוקה הייתה מדינת ישראל קטנה בהרבה מכפי שנקבעו בהסכם שביתת הנשק, תיחום הידוע בשם הקו הירוק. החלוקה נתנה לישראל חלקים מפוצלים עם "מָתְנַיִם" צרים יותר מהמתנים הנוכחיים. רק אחרי מלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על שטחים שנועדו לתושביה הערבים של הארץ, ומאז חלקנו החל לנהוג מנהג תושבי הארץ הערבים, ודחו את החלטת האו"ם להקמת שתי מדינות. בארץ ישראל דבר שהוא בבסיס הקמת מדינת ישראל כי דבר זה מצוי גם בהחלטת חבר הלאומים "להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל תוך התחשבות בתושבי הארץ שהגרו אליה עוד מימי "ההגירה" (אל היג'רה) ישיבת בארץ של המהגרים הערבים, נסתיעה בממלכה העותומאנית שכבשה את הארץ עם יתר כיבושיה. בעולם, כאמור הסתפקנו בחלק מן הארץ וזה הביא להקמת מדינת ישראל. לו סרבנו כמו תושביה הערבים של הארץ לא הייתה קמה מדינת ישראל והיה ביכולת ארצות ערב להציף את הארץ בתושבים משלהם שלא ישאירו לישראל את המעט שהוחלט שיהיה מדינתנו. החלטת החלוקה גרמה לכך: ושבו בנים לגבולם. אל חלק מן הארץ שהקב"ה הבטיח לתת לעמו ישראל. ההסכמה של מנהיגינו בתש"ז לעומת סרוב תושביה הערבים הביאה לחידוש קוממיותנו. הייתה בהשראה מו השמים. חידוש קוממיותנו על שטח שבו קמה מדינת ישראל, זה נותן לעמנו תקוה שעמנו בפזורה, יוכל לשוב אל הארץ . חילוקי הדעות כיום על זכותנו לכל שטח ארץ ישראל, הוא בתוצאותיו לא יהיה שונה ממה שהביא עלינו ְהָחָרְבָּן הראשון שבא עלינו כי נטשנו את תורת אלוהים וקבלמן תורת עמים אליליים וְהָחָרְבָּן השני התרחש כ-70 שנה אחרי הָחָרְבָּן הראשון זאת בגלל שנאת חנם בין אח לאחיו. הבה נזכור זאת וניתן לקב"ה לתת למנהיגנו לשמור על קיומה של מדינת ישראל, תוך חילוקי דעות ואי הסכמות ובלבד שהגבר יעשה כמו בשיח בין אחים

קיום מצוות התורה

אין לאלה שאינם מקימים מצוות התורה, המוגדרים בהגדרה לא מוצלחת "חילוניים", כל חשש שקיום מצוות התורה ישבשו את חייהם. כי מצוות התורה הן מצוות התלויות ברצון האדם לקימם ואינם נכפים כחוק . אשר למצוות הנוגעות לחיי האישות של עמנו ומצוות הקשורות לכללי ההתנהגות, הם מובדרים בחקיקה נאורה שאיננה נמצאת בסתירה למצוות התורה, אשר למצוות שבין אדם לאלוהיו קיומם תלוי ברצון האדם שמחליט לקימן. ברם חקיקה כללית שחלה על כל פרט היא נעשית בבית המחוקקים - הכנסת ואין הם נוגעים להתנהגות האדם עם בורא עולם., לא כן התנהגות האדם עם אדם לזולתו, החי כמוהו בארץ זו החוקים חלים עליו כמו על כל אזרח, או תושב ומחויב בקיומם כחוקי המדינה . אם יש חפיפה בין חוקי התורה לחוקים הכנסת, ומקוימים על-ידי הכלל הרי זה משובח . קיום המצוות לפי פרשת עקב, מבטיחה קיום הברית עם אחהי ישראל ואת החסד אשר נשבע אלוהים לאבותינו. הברכה הבולטת בפרשה היא ברכת: והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך, שגר אלפיך טעשתרות צטנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך.(ז/יג) כונת הכתוב שכאשר יכנס העם לארץ עליו לקיים חוקיה, כי רק בקיום חחוק והמשפט, תכון הארץ ותתקיים ולא כל דאלים גבר. כמובן גם ברכת השם "פרו ורבו" הוא תנאי לקיומנו וערובה בטוחה יחד עם זה עלינו לנהוג בכבוד איש ברעיה וביחס הוגן לגר הגר בתוכנו, לבל ירום לבבנו. אשר לכתוב: "אל תחוס עינך עליהם" (ז/טז) אין פירוש הדבר להרוג ולחסל את העמים הכנענים עם כיבוש הארץ אל אאם ילחמו כדי למבוע כניסתך העם לארץ וזאת רק במלחמה ואז: אל תחוס עיניך עליהם. אין כל ספק שישארו חלק מהעמים שישבו בארץ ושאינם נלחמים בישראל, זאת אנו למדים מהפסיקים שבהמשך שם נאמר: את פסילי אלוהיהם תשרפון באש וקודם לכן נאמר: ...ולא תכרות להם ברית ולא תְּחָנֵּם ולא תתחתן בם בתך לא תתן ךבנו ובתו לא תקח לִבְנֶךָ. (ואתחנן ז/ב,ג) מכאן שעמי כנען ימצאו בארץ אחרי כיבושה על-ידי ישראל וישראל מוזהרים מפניהם לבל יביאום לעבודה זרה וישראל יעזוב את אמונתו באלוהי ישראל. ברור שלא נאמר להשמידם

ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך

אמירה ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך נאמרה לכלל ישראל כעם, שנדרש לשים רגליו על הקרקע ושראשו לא יסתחרר לאמור "אני ואפסי אין". התורה איננה עוסקת רק בצד הלאומי הָאֱמוּנִי, אלא גם בהתנהגות היחיד בחברה בינו לבין זולתו. בעניין זה נאמר לעם ישראל: והצנע לכת. אמירה זאת מכוונת גם לכל פרט בכל דור ודור: "אל ירום לבבך" ואל תשכח מנין באת ולאן אתה עתיד ללכת. על כן מוזהר הפרט מפני מצב זה: ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך.(ח/יד) נאסר על האדם מישראל לאמור: "אני ואפסי אין" גם אם הוא מנהיג נערץ. לעתים המנהיג איננו מבחין כי הציבור רק מתחנף אליו כדי לזכות באהדתו או בטובת הנאה מממנו . הציבור מבחיו בין דמות צנועה וראויה לכבוד לבין דמות מעושה . לדמות מעושה גם היחב אליה מעושה "לעיני הרואים" ומי שרב לבבו ראשו עליו סחרחר ואיננו מבחין בין אוהב לאויב. על המנהיג לבחון דרכיו ולהתנהג בצניעות והענוה לקבלת התואר שמשה זכה לו:"ומשה היה. עָנָו מאד", היוהרה של המנהיג מערערת את מעמדו והוא עושה רע לעמו. חז"ל הזהירו אותנו באמרם: צריך אדם להיות מאוד מאוד עָנָו ולא רק מאוד ענו ולאמץ ההגדרה של רבי עקיבא על עצמו: אני כחֹמֶץ בן יין, אף על-פי שהוא כְּיָיִן משובח. וזה משליך גם על ישראל כמדינה ככל המדינות ואיננה מעצמה, אלא רק בחכמה בדעת ובהמצאה ובתחומי חיים חיוניים רבים אחרים.

הארץ איננה כארץ מצרים

ארץ כנען היא ארץ הררית, איננה כארץ מצרים מישורית ובה זורם "היאור" . מצרים שממנה יצאו אבותינו ופניהם לארץ כנען שמתוארת כ: "ארץ זבת חלב ודבש" (יא/ט) אלא שהזבת החלב והדבש אינם נוצרים מאליהם, כדי להפיק אותם צריך לשבת בארץ ולעבד את אדמתה ולהפיק מצאנה ובקרה זבת וחלב ומפרותיה דבש. עשייה זו מוטלת על העם . ועוד דבר חשוב, צריך לנהוג על-פי החוק והמשפט ולקים מצוות התורה בכל הנוגע לשמירה על האדמה ועל פוריותה. ובקיום מצוות התורה כדי לזכות בברכת אלוהים:: ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש. (דברים יא/ יד ) כל שעל העם להיות נאמן וחדור אמונה בעבודת השם באהבה. משה אמר וחזר ואמר דברים אלה לעם בלכתו ארבעים שנה במדבר ובחנותו על ירדן ירחו. ועתה למצוות ישוב הארץ וכל הנובע מכך: המעשרות והשמיטה . כל היושב מחוץ לארץ ישראל איננו מקים מצוות אלו ובכך איננו מקים כל תרי"ג המצוות. צריך כל אדם לשאוף לישיבה בארץ כדי שיתוקים בנו הכתוב: ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. (יא/יד). ברם מי שישב בארץ ויפר חוקיה ומצות התורה בכל הנוגע לישיבה בה,אז תבוא עליו הקללה " ועצר (ה') את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נתן לכם.(יא/יז) מוסר השכל, הכל תלוי בנו, אם לא נעשה למעננו לא יעשו אחרים בשבילנו. הן בחיי יום יום והן בביטחון.

אף עַל פִּי שֶׁשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל מִתְרַבִּים
לִשְׁמוֹר וּלְקַיֶּם אֶת הָחֹוק אָנוּ חַיָּבִים
עֲשִׂיַּת דִּין לְעַצְמֶנוּ זֶה לֹא בְּמַחֲנֶנוּ
כְּעָם אֱלֹהִים אַהֲבַת הָאָדָם תְּאַחְדֶנוּ

נִתְפַּלֵּל שׁתִּשְׁכּוֹן חָכְמָה בְּלַב מַנְהִיגָינוּ
שַׁבְּמַעֲשֵׂיהָם לֹא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂי צָרֶינוּ
שֶׁיִּזְכְּרוּ מָה הֵבִיא אוֹתָנוּ לְעַצְמָאוּת
אִם לִא מַעֲשֵׂי עַוֶל שֶׁעָשׂוּ לָנוּ בַּגָּלוּת

אַל יָרוּם לְבָבְנו וְעַל אֲחֵרִים נִתְנַשֶּׂא
לִנְהוֹג בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה בְּסוֹף מַעֲשֶׂה
אַף כּי עַמֶּנוּ שׁוֹפֵט צֶדֶק וּלְגִנּוּי חָסוּף
כְּמִי שָׁיּוֹשֵב לוֹ בְּבֶית זְכוֹכִית שָׁקוּף