הפספוס בבחירת המפכ"ל הראוי

אף שהפור כבר בעצם נפל - יש בכל זאת, עדיין, מקום להרהר, באשר מינויו של המפכ"ל שנבחר - נועד לבשר על שחר חדש במשטרה, האמורה להגיח סוף-סוף אל האור מגיא הצלמוות שבו היא שרויה.

אלא שגם בלי לזלזל בניצב, שנבחר בסופו של דבר לתפקיד - עלול השחר הזה להתמהמה. הוא עשוי היה להפציע בזמן אילו מונה לתפקיד דווקא שחר איילון, המנוסה והמוכשר מבין ניצבי המשטרה בעבר, שמשום מה הפעם נדחק לפינה, בנסיבות השעה שבהחלט לא תלויות בו.

זה בדיוק המקום לגלות שלא בכדי בחר בו יצחק אהרונוביץ, השר הקודם לביטחון-פנים, למועמדו לכהונה הרמה במשטרה. אחרי ככלות הכל, ניצב שחר איילון, היום נציב הכבאות וההצלה, איננו פנים חדשות במראה המשטרתית. ייחודו הגדול הוא דווקא בכך שהוא גם מועמד חיצוני ופנימי ואת הסחורה הוא מכיר לפני ולפנים וטוב מכולם.

כמי שצמח במשטרה מלמטה הוא לא היה אמור לחולל כל סערה בקרב אנשי המדים הכחולים. לזכותו ייאמר שמעולם לא היה נגוע במערכת-יחסים בלתי-תקינים, לא השתייך לקליקה כלשהי והיושרה תמיד הייתה נר לרגליו. ולמי ששכח גם ראוי להזכיר ששחר איילון כבר התחרה בקדנציה הקודמת על כהונת המפכ"ל, שבה זכה אז יוחנן דנינו, ועכשיו היה אמור להגיע תורו.

מינוי מפוספס

הקוריקולום-ויטה המשטרתי שלו מעיד עליו שלא רובץ בו מתום. הוא נחשב למפקד-משטרה מעולה, שמאחוריו כל שלבי הפיקוד המקובלים: למן מפקד הש"י, דרך ראשות אגף התנועה ופיקוד על מחוז תל אביב, ועד לכהונת הסמפכ"ל. לזכותו ייאמר שאין הוא חלילה מוצנח מעל ראשיהם של מועמדים אחרים, באשר הוא טעם גם את טעם החוץ ומפליא בו כנציב-כבאות.

אחד מיתרונותיו הגדולים של שחר איילון נעוץ בהיותו איש-עבודה של ממש, ישר כסרגל וחרוץ להפליא. אלא שיש בו גם "חסרונות": בהבדל מהמועמדים האחרים לתפקיד - הוא לא ניחן במרפקים, אינו סובל מעודף-פופולריות במשטרה, ונעדר את הכימיה הדרושה להיות "אחד מהחבר"ה". אז מה עוד תבקשי מאיתנו משטרה ואין ואין עדיין?

בעקבות הפרשיות הלוהטות של הזמן האחרון - יש, מן הסתם, צורך דחוף בטיהורה של החצר המשטרתית מן השרץ שדבק בה ושבעטיו הושחתו פניה בחוץ. יותר מכל מועמד אחר - חזקה על שחר איילון, שבא מן החוץ והיה גם בפנים, שיושרו האישי ושקדנותו הרבה עשויים היו להחזיר למשטרה את כבודה האבוד, להרים את קרנה בעיני הציבור, ולתרום לשינוי תדמיתה השלילית - כזו שבונה ואינה אימפוטנטית. כמה חבל על דאובדן.