אלה עיקרי הדברים שיצאו מתחת ידם של בכירי משרד המשפטים: השב"כ מופעל כגורם מודיעיני נגד המתיישבים, כמו היו אויבי המדינה. זאת בניגוד לדוח ועדת שמגר, שייעד לשב"כ אך ורק פעולה מודיעינית לסיכול "התארגנות חבלנית".
באירועים ציבוריים, חגיגות, לוויות וכיו"ב, צילומים ותיעודים של המתיישבים, אפילו בלכתם ברחוב, כדי להעמיק את המידע המודיעיני עליהם.
כל יחידה צבאית המגיעה לאזור חייבת לקבל תדרוך מהמשטרה. בתדרוך מוצגים המתיישבים כפרובוקטורים וכמסוכנים לציבור בפני מי שאמורים להיות מופקדים על שלומם וביטחונם.
כוחות משטרה מתוגברים למניעת הפגנות: הנוהל מורה, לסכל את הכוונה להפגין, בעודה באיבה. כוחות גדולים של משטרה ויס"מ מוקצים למשימה זו, והונחו לפעול ביד ברזל.
במחוז ש"י קיימת הנחייה למשטרה ליזום פתיחת תיקים נגד המתיישבים גם בהעדר מתלונן, וכן ליזום פתיחת תיקים בעקבות ידיעות בתקשורת. ואין לשכוח את ההנחייה החריגה המכונה "נוהל איתור מתלוננים", נוהל בו מנחה המשטרה להשקיע מאמצים רבים, בשיתוף עם צה"ל, המינהל האזרחי, השב"כ ובסיוע ארגוני שמאל - באיתור מתלוננים ערבים ( אשר לא פנו מיוזמתם למשטרה ) על-מנת להרבות בתיקי חקירה נגד מתיישבים.
הנוהל מחייב רמת חקירה מתוגברת לתיקים של מתיישבים. תיקים אלה מנוהלים ע"י צוות חקירה מיוחד, המכונה "צוות הפס"ד ישראלים" ופועל ברמה של צוותי צח"מ - המונהגת במחוזות אחרים של המשטרה רק כלפי תיקי רצח ופשיעה חמורים. שיקול הדעת בנוגע לסגירת תיקים אינו מסור למפקדי המרחבים, כמקובל במחוזות אחרים במשטרת ישראל, אלא לדרגים הבכירים בפרקליטות המדינה. ההנחיות בנוגע לכתבי אישום הן להחמיר ולהגישם גם כשאין תשתית ראייתית ברורה.
אתמול הוצאו צווי הרחקה מתחומי יהודה ושומרון לכ-20 צעירים. צווים אלה נוגדים את חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו. אלה צווי הגליה ממש, המאלצים משפחות שלמות לגלות מבתיהן.
הפרק החמור ביותר בנהלים המיוחדים עוסק בקיומו של צוות מעקב ותיאום ששותפים בו נציגי צה"ל, המשטרה, הפרקליטות והשב"כ. תפקידו הרשמי של הצוות הוא לייצר מצב בו אכיפת החוק על המתיישבים מקבלת סדר קדימות, תמיד. כמו-כן חייב הצוות לדאוג שלא יסגרו תיקים נגד מתיישבי יו"ש ואף לפתוח מחדש תיקים שנסגרו., ולנהל מעקב צמוד אחר כל אדם הנמנה עם הרשימה השחורה שהם הרכיבו.
למעשה מחברי ה"נהלים המיוחדים" השתמשו באירועי מערת המכפלה בפורים תשנ"ד ובדוח ועדת שמגר כדי להמשיך ולרדוף ולדכא את מתיישבי יו"ש, מאז ועד היום. וכל תכלית הנהלים הללו הייתה ליצור כלים לנגישה שלטונית כלפי המתיישבים.
עד כאן תיאור חלקי של אכיפת החוק על תושבי יו"ש, ומה עם אנשי שמאל, אולי גם ערבים, האם גם הם סובלים ונדכאים? אז זהו שלא. ארגוני ופעילי שמאל מהארץ ומהעולם, הפועלים בתחומי יהודה ושומרון תוך הפרות חוק, תוך התפרעויות קבועות שהיו ליד גדר ההפרדה בבילעין, ליד בתי היהודים בשכונת שמעון הצדיק, שכללו יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, פציעת חיילים ושוטרים, האם מישהו נענש על כך ?
ובכן, על-פי נתונים שנמסרו לוועדת הכנסת מתוך 400 תיקי הפרות סדר שנפתחו במחוז ש"י, רק 36 נפתחו נגד ערבים ופעילי שמאל, כלומר 9% בלבד מכלל התיקים... בשעה שהמידע המודיעיני על מתיישבים ותומכיהם נאסף ע"י המחלקה היהודית בשב"כ וצוותי בילוש, הרי שבנוגע לפעילי השמאל אין הקצאת כוח אדם לתכלית של איסוף מידע עליהם...
הרצון הבוער בלב כל פוליטיקאי לרצות את השמאל והערבים, מביא את הליכוד לרדוף את האנשים המסורים ביותר למדינה. לא ייתכן שלמתיישבים יהיה חוק אחד ולשאר האזרחים חוק אחר. לא ייתכן שאדם יהיה אשם עד שלא תוכח חפותו.
בוגי יעלון לא על מעצרים מינהליים תהיה תפארתך, וכך גם
איילת שקד שהחתימה שלה כשרת משפטים, סגרה על זריקתם למעצר של נערים צעירים . קודם מיצאו את האשמים ואז דונו בעונשם ולא הפוך. זכרו, בכל פעם שביקשו אנשי ימין, למצוא חן בעיני השמאל, הם לא יצאו נשכרים מכך. ומאידך כול הגזרות שמניתי, נחקקו ע"י אנשי שמאל קיצוניים.
אם ימצאו הנערים חפים מפשע, תישארו כאותו חמור מספר שיריו של המשורר
דוד שמעוני. השמאל לא יתחיל לאהוב אתכם, וגם תאבדו את אלה שהצביעו עבורכם. קצת צעקות מהשמאל ואתם מאבדים את העשתונות.
הסיפור הוא על פרעות שפרע זאב בעדרים. הרים הצאן קול זעקה, על הרועים שנעדרו, על הכלבים שישנו, וכעסו על עצמם שישבו בשקט ולא קמו על הזאב.
יצא לפתע ארך-האוזניים
חמור נכבד ונשוא פנים
נושא ספרים...
וברוב חכמתו קבע החמור את הדרך בה יש ללכת, כדי להנמיך את גובה הלהבות,
וכך אמר:
על-פי הצו של המוסר והבינה
ולפי מושג החוק של המדינה
הזאב אומנם שגה מעט כשטרף
שיות תמימות ועגלים
אך אנו גם אשמים,
שנכנסו ליעדיו ללא רשות בעלים...
המסקנה של החמור לפתוח במשא-ומתן תחת אש.
ולפי תביעות ערכי הרוח
עם כבוד הזאב לפתוח בוויכוח
עד שנוכיח לו נאמנה
כי לטורפו אין לנו כוונה
ואז ברור כאור
שיצו לעד שלום.
שמעו הצאן דבריו ואמרו, אשמנו. נלך לקיים שיחות ואולי יהיה שלום. והצטרפו סייח וגם אייל, כי הקרניים לשופרות נועדו ולא לנגוח זאבים טורפים, כי אחרת איך יהיה שלום?
הגיעה משלחת לזאב:
והוא בהפתעה קפץ על הסייח
דרסהו, שיסעהו,
האיל אמר קדיש והחמור אמר בשלווה:
זאת הפגישה
אמנם קצת מרעישה
אבל תהיה בה הפתעה.
אבל הסביר החמור. הזאב עשה כך לסייח, כי באנו בדיוק לשעת הסעודה, ואין זאב נתפס על סעודתו.
מה שקרה אינו סיבה להפסיק תהליך שלום,
כי משא-ומתן מקיימים רק עם אויב,
ואיתו נצטרך לדבר.
ובטרם סיים החמור דבריו, הגיח הזאב מהסבך
זינק על האייל, ולאחר רגע, נותר ממנו רק הקרניים.
החמור עוד לא נואש,
אם בשעה כזו, הזאב באהבת אחים הותיר הקרניים,
לא כל שכן אחרי שנצליח
להביא שלום שיבטיח
לכולם שלווה ומבטחים.
והחמור לא זכה להגיע למבטח,
תוך רגע בבטן של הזאב מנוחתו מצא.
ונשארו אוזניו הארוכות, לא בשלמות, רק למחצה.
יש קונצנזוס בישראל שהסכם הגרעין אינו טוב לישראל ולעולם כולו ושהוא מהווה ניצחון לאירן
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
