זוגיות טובה היא זוגיות שבה כל אחד מבני הזוג יכול לשתף את בן/בת הזוג גם בנקודות שאיתן קשה לו אצל הצד השני - דפוסי התנהגות, מידות שדורשות תיקון וליטוש וכו'. קשר אמיתי הוא הבסיס שעליו יכולות לנוח כל אותן הארות, דווקא מתוך אהבה גדולה אנו נדרשים להאיר לבן/בת הזוג ומכוחה של אותה אהבה הוא/היא גם מסוגלים להכיל ולקבל את ההארה.

בפרשתנו "כי תצא" אנו נפגשים עם אותו מקרה מזעזע של בן סורר ומורה, ילד קטן, בגיל 13 בסה"כ, שמוצא להורג בגלל התנהגות חסרת גבולות שניצניה מעידים על סופה המר. אולם אנו יודעים ש'לפי המעשים שהוא עושה עכשיו הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות' [רש"י, בראשית כ"א, י"ז, ד"ה: 'באשר הוא שם'], ואם כך, מה פתאום אנו כבר חורצים את גורלו של הנער רק על-פי התחזית הקודרת?

את התשובה מספקת לנו התורה בשתי מילים: 'איננו שומע בקול אביו ובקול אמו' [דברים כ"א, י"ח], כל עוד יש עם מי לדבר, הצד השני מוכן לשמוע, יש סיכוי שדברינו יחלחלו ויפעלו את פעולתם, אך כאשר אנו נתקלים בקיר אטום ששום דבר לא מצליח לחדור, הסיכויים שנצליח לעזור לו לראות את הדברים אחרת ולהשתנות - קלושים. לכן חורצת התורה כבר מעכשיו את גורלו של הילד, הוא פשוט לא שומע, וממילא לא נוכל לשנות אותו.

גם אנחנו בתור בני זוג חייבים לשמוע, להקשיב למה שיש לבן/בת הזוג לחדש ולהאיר לנו מנקודת המבט שלהם, רק כך נצליח בצורה הדדית ללטש זה את זה ולהתקדם ביחד, לייצר זוגיות הרמונית שלמה וטובה הרבה יותר.

הסיבה לכך שאותו בן סורר ומורה לא שומע היא גם הנקודה שעליה יש לשחק בשביל שהוא יתחיל להקשיב. רש"י [דברים כ"א, י"א, ד"ה: 'ולקחת לך לאשה'] מגלה לנו שאותו בן סורר ומורה גדל כך בגלל חוסר האהבה ששרר בין הוריו, חוסר האהבה הוביל לחוסר אמון ומשם הדרך לאטימות ואי-קבלה קצרה ומהירה.

הבסיס לקשר שבמרכזו יש שיתוף והקשבה הוא אהבה, אם בן/בת הזוג ידע, ירגיש, ישמע ויראה כיצד אנחנו אוהבים אותו בכל רגע, בזכות ולמרות הכל, הוא/היא יפתחו את עצמם ויתנו לנו להאיר להם ואותם.