כדורגל ודמוקרטיה של מיעוט

לשם גילוי נאות, אינני אדם דתי, אינני שומר מצוות. יחסי אל הדת מעוגן חזק בנתיבי חיים אתאיסטים ואינני מוצא עניין מיוחד בכדורגל. אני נדרש לנושא, כי הוא עלה על סדר היום הציבורי.

כאתאיסט וכדמוקרט אני בדעה, שיש להיענות למאווייו של מיעוט האוהב את משחקי הכדורגל, ולהפנים את העובדה שמשחקי כדורגל בשבת פוגעים בערכיו.

אני ניזון רק ממספרים שהתקשורת מנפיקה. כל עיתון והאג'נדה שלו מספק מספרים שונים. אינני יודע, האם שליש מהאוהדים ומשחקני כדורגל פעילים הפוקדים את מגרשי הכדורגל הם דתיים, שקיום מצוות הוא עבורם לחם חוקם. אולי באמת מדובר ב-40%. ברור, שאם נוסיף קהל אוהדים מסור, נמצא מיעוט גדול בעל משקל משמעותי.

יש שני היבטים של דמוקרטיה. האחת היא דמוקרטיה פורמלית והשנייה היא דמוקרטיה מהותית. הדמוקרטיה הפורמלית רואה בשלטון הרוב ערך עליון, וזכויות של מיעוט תלויות רק ברצונו הטוב של הרוב.

בדמוקרטיה מהותית העיקרון היסודי הוא חובת הגנה על זכויות מיעוט מול עריצות הרוב. לאדם ירא שמיים - שחשוב לו למלא את מצוות הדת וחשוב לו לשחק כדורגל - לחייבו לשחק בשבת, זו פגיעה בנכס היקר של דמוקרטיה מהותית, שכל תפקידה לחלץ את שומר השבת מעריצות הרוב.

מהעיתונות אני מקבל מידע, שאם לא ישחקו בשבת, עלול להיווצר מצב, שתהיה פגיעה בליגות לילדים ולנוער בהם משתתפים 30,000 שחקנים. לוח הזמנים השבועי עלול להשתבש, וכי עקב כך עלול להיווצר מצב, שנבחרת ישראל תוצא ממסגרות הפעילות בגביע האירופי ומיתר המסגרות הבינלאומיות. רבים מתמקדים בנזקים הכלכליים והעדר אפשרות למצוא יום אלטרנטיבי לפעילות למסגרות הילדים והנוער.

אין בידי מרשם ליציאה מהסבך, אליו נקלעה התאחדות הכדורגל. אך אני משוכנע שברצון טוב ניתן למצוא נוסחת הסדר שלא תפגע בשום מגזר. יש בידי רק את המרשם של הדמוקרטיה המהותית, המחייבת לא להסתפק רק בלהיות קשוב לקולו של המיעוט - במקרה שלנו מדובר במיעוט גדול - אלא לא לחייבו לפעול בסתירה לעולמו הרוחני.