|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"פרשת ויקהל - אין דבר העומד בפני הרצון" ● מקור הפתגם אינו ידוע, אך מנחם אוסישקין צוטט באמרו: "אין לך דבר העומד בפני הרצון" ● האמנם?
|
|
אין מוניות? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כפי שהבנתם מהכתבה הקודמת, אני באתר פו"פ זו פעם ראשונה בחיי ונחשבת כעת, פחות "ירוקה".
בראשונה סיפרתי בתדהמה אדירה על המעבר המהיר והחד בין פגישת היכרות שכללה שתית קפה ומאפה לבין ההזמנה לקיום יחסי מין. האם ידעתם שארץ ישראל מוגדרת על כדור-הארץ כ"נקודה" כמעט בלתי נראית?
ובכן, טעות בידיכם. ישראל הפכה וצמחה זה מכבר לארץ נרחבת ידיים, בה השדות אינם נגמרים, הכבישים ארוכים מאי פעם ומרחקי הנסיעה בין עיר לעיר, הגיעו לממדי ענק.
הפלא ופלא, האין זאת?
האם האקלים המשתנה גרם להתרחבות שטחי המדינה שלנו, או אולי החור באוזון, גרם לחירורים שחורים במוחות בני האדם?
"מעוניין להכיר אישה נאה, שנונה ואינטליגנטית, אוהבת ליהנות ותחביביי כהנה וכהנה", כך מתחיל הפרופיל האישי של גבר גרוש/פרוד/אלמן/נשוי (כן, גם נשוי) באתר הפו"פ הפורה.
כמי שמעיינת מדי פעם ב"סחורה" המוצעת, עונה פעם לזה, פעם שולחת "קריצה" (כהגדרת האתר) ומאותתת ללז, יש על מה לדבר.
הגבר בדרך כלל הוא המבקש מספר טלפון להתקשרות וכשזה ניתן השיחה מגיעה תוך מספר דקות.
השיחה קולחת בנעימות, לעתים אף עוברים לפסים אישיים וההנאה מוכפלת והתחושה באמת ובאמת, הופכת לטובה ומשוחררת.
ההא והדא מקבלים ממד נוסף כאשר נפתחים זה מול זו, הסיפורים משתלבים זה בזה, הדעות מתנצחות ובסופו של דבר, משיקות ומה עוד נותר מאשר לרצות לפגוש באותו אדם חדש שתאם כל כך?
והנה מגיע הרגע בו - בדרך כלל הגבר - מציע, מה דעתך שנפגש?
מדוע לא, עונה בהסכמה.
היכן את גרה? מגיעה שאלת השאלות.
בחולון, אני עונה בגאווה לא מוסתרת.
מה???????????????????
עור תופי הרגיש מזדעזע גם.
בחולון, אני משיבה שוב ובדיוק כמו עירך, מנסה להתלוצץ ולהקליל האווירה שהפכה לפתע דחוסה משהו, גם שלי מתחילה באות חית.
חולון????????? (שימו לב לעובדה שכמות סימני השאלה פחתה), שאל שוב ואני שומעת בבהירות רבה את גלגלי מוחו חורקים במאמץ אדיר לחשב קילומטרים, עלות דלק, בזבוז זמן וכו'.
מצטער זה רחוק, הודיע בסופה של שתיקה רועמת.
רחוק? אני מיתממת, רחוק למה?
לא מתאים לי, ענה האיש שצחק אתי כמעט כשעה, תאם לי במחשבותיו, ראה עין בעין המצב הפוליטי, כלכלי, חברתי, טיולי חו"ל, זוגיות, יחסים וכו'.
כן, רחוק למה? אני ממשיכה להקשות ולנדנד.
הספיק לי פעם אחת, הייתה לי בת זוג בת"א, שנסעתי אליה פעמיים בשבוע, נשבר לי, לא מסוגל יותר, וקולו הפך קריר עד קפוא.
אבל, הטרחתי, הרי אפשר להפוך זאת לפעם היא פעם אתה, מדוע דווקא אתה זה שצריך לנסוע את ה"מרחק" הזה? ניסיתי לתרץ בהגיון.
היא לא רצתה, רצתה שאסע אליה כי אינה נוהגת, השיב בפסקנות.
מה עם רכבת מדי פעם, מה עם להיפגש באמצע הדרך, מה עם לחשוב לעבור לגור ביחד, כמובן רק אם הייתה אהבה נפלאה ביניכם? המשכתי ל"עצבן".
לא מתאים לי, הגיעה הפסיקה החותכת, חולון רחוקה מדי.
עוד "חלום" נגוז לו במרחבי התקשורת הבינזוגית.
מה תרצה, שאלתי גבר אחר הגר בת"א, מישהי שגרה בהמשך הרחוב שלך?
כן, ענה והסביר במלוא הרצינות, כדי להגיע לחולון, צריך אוטובוס או מונית, אין לי רכב (גם לי אין, אף לא רישיון נהיגה, ש.א.ק.), ולנסוע כל פעם הלוך וחזור זה מתיש.
ובכן, נותרתי עם הסברים גאוגרפיים חדשים לחלוטין על ממדי ארצנו בת ה-2000 שנות.
אז לידיעתכם, ארץ ישראל אינה עוד מדינה קטנטונת, אלא ארץ נרחבת ידיים שכדי להגיע מעיר לעיר גם אם זמן הנסיעה הוא רק מחצית השעה או שעה ומחצה, זקוקים לדבר מה.
לדבר מה הזה קוראים אהבה ורצון.
מישהו מכיר?
שמע?
היא ביקרה אצלו לאחרונה?
כן?
האם היא גרה קרוב לחולון?????????????????????
|
| תאריך:
|
13/09/2015
|
|
|
עודכן:
|
13/09/2015
|
|
שרה אהרונוביץ קרפנוס
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
משה חי הכהן
|
13/09/15 13:10
|
|
|
|
|
|
שרה
|
13/09/15 14:58
|
|
הקנאים הקיצוניים באירן עוסקים בפולחן האישיות של מנהיגם עלי חמינאי, דבר המקומם את העולם הסוני.
|
|
|
|
|
עכשיו, כשברק אובמה, נשיא ארה"ב, השיג את מספר הסנאטורים הדרוש לו להעביר את הסכם הגרעין עם אירן, מזדרזים "דורשי טובתו" של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקשורת ללמדנו לקח "אמרנו לכם". ועוד מבקשים שנתנצל על תמיכתנו בהליכתו לנאום בקונגרס. תתנצלו אתם. אל יתהלל חוגר כמפתח. אלה שהתנגדו לנאומו בקונגרס, תמכו בכל מאודם בזמנו בהסכם דמים אחר, אוסלו, שאף הוא שווק כהסכם שלום.
|
|
|
|
|
בשולי הכותרות: בגין מחזיר את הכבוד האבוד של הכנסת  מורים - מהמרים על המקצוע? השבת של הסופר אהרן מגד הרמה של רמה מסינגר המנוֹחה ולקינוח פסוקו
|
|
|
|
|
בדצמבר הקרוב, בעוד שלושה חדשים, ימלאו חמש שנים לתמורה שהחלה בדצמבר 2010, שנקראה בתחילת דרכה "האביב הערבי". כל העולם מחא כפיים לגיבורי הרחוב, הענקים פשוטי העם, שבעשר אצבעותיהם סילקו את בן עלי מתוניסיה, הכניסו את מובארק לכלוב הנאשמים במצרים, התקוממו נגד קדאפי צמא הדם בלוב, יצאו לרחובות נגד אסד בסוריה, מחו בקול נגד עלי עבדאללה צאלח בתימן, והתנחלו במחאה נגד השלטון בכיכרות מנאמה בירת בחריין. כל העולם עצר את נשימתו בתקווה שהנה אנו צופים בפתיחתו של דף חדש בספר ההיסטוריה של המזרח התיכון, שעיקרו שקיעת הדיקטטורה וזריחת הדמוקרטיה, חיסול אלימות-השלטון ופריחתן של זכויות האדם וחירויות האזרח, היעלמות השחיתות והשתלטות השקיפות.
|
|
|
|
|
ביום רביעי בבוקר אחרי ששחררו אותי מוולפסון (תקרית קטנה עם פליטים), כי אבא שלי הביא לי סוף-סוף נעליים מהבית שלי, קיבלתי מבית החולים יומיים חופש שזה מאוד התאים לי. כי עוד מעט החגים, ובעיקר ראש השנה שמגיע, ואת התלושים של המתנה מהעבודה במילא אני לוקח אחרי כולם, כדי שלא יחשבו שאני נורא להוט לקחת מתנות מהעבודה, אפילו שאם יש מישהו מהעבודה שמגיע לו זה אני, ובטח שלא התמי המטומטמת הזאת מהביטחון (מהמגזר של מה שפעם היה בסדר לצחוק על הבלונדיניות, אבל היום זה כבר אסור, כי היא גם מהמגזר של הבחורות), שכל מה שהיא יודעת זה לעשות פרצופים ולצלם את עצמה בפלאפון בשביל החברות המפגרות שלה.
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
