זמן סליחות

בימים אלו מוצאים ברחבי הרשת ובעיתונות מאמרים מלומדים/רפואיים המספרים לנו כמה מזיקים לנו הנטירה והעלבון. אנו לומדים שעלינו להשתדל לסלוח. אנו לומדים כמה אנחנו רעים בפגיעותנו. אנו לומדים שנטירה היא דבר מזיק! כאילו שלא ידענו. אנחנו הרי מרגישים בזה יום יום.

ובאמת, אנו נזכרים במאורע כלשהו, שוקעים בו ומבוססים בו ומסרבים לשנות את תחושותינו הנוטרות. נוצרים את זה כאילו היה זה יהלום, כאוצר יקר לשימוש בעת רצון.

אבל האמת היא שזוהי אבן כבדה ומאוד לוחצת.

ונכון שהנפגע העיקרי מאי סליחה הוא הנוטר וכועס. חייו אינם חיים. הכעס תופח בלב. עיניו מעורפלות מראיית הטוב שבחייו. העלבון מסיח את הדעת ובריאותו עלולה להיפגע.

יום הכיפורים הקרב דורש מאתנו למחוק טינות וכעסים שצברנו ביושר לדעתנו. אנחנו מתבקשים למחוק פגיעות שנפגענו ושמרנו בלב זמן רב. אנחנו מתבקשים לסלוח, וזה קשה. כל שנה אנחנו חווים את זה. כל שנה אנחנו עובדים על עצמנו חזק לסלוח למי שמבקש, ואפילו אם לא ביקש.

נפלאות הן דרכי ההלכה

אבל דווקא כל זה מלמד אותנו כמה מופלאות הן דרכי ההלכה. כמה יפות הן הוראות חז"ל. כמה מעודכנות ומלאות רגישות וחוכמת הנפש: אדם מצווה לבקש סליחה! זוהי מצוות היום. המצווה בטרם יום הכיפורים היא להתנצל, לבקש סליחה שוב ושוב "עד שירצה את חברו"!

כי האמת הגדולה היא שאנו נוכל באמת לסלוח רק אם יבקשו מאיתנו סליחה! לכן, יום הכיפורים הינו בעצם מתנה נפלאה ביותר.

תחושת הביחד מקלה ומחברת. וככל שמתקרב היום הקדוש הזה – קל לנו יותר לבקש סליחה. קל לנו יותר לסלוח ולעתים גם למי שלא ביקש סליחה.

ממידת החסידות לסלוח גם למי שלא התנצל. אבל זה קשה, כמעט בלתי אפשרי! משהו, משקע כלשהו תמיד נשאר. רק בקשת סליחה מכל הלב תוכל למחוק את הפגיעה. רק בקשת סליחה אמיתית תסייע לסלוח, וזוהי בעצם הדרישה מאיתנו – לרצות את החבר!

כפי שנאמר: "אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, עד שירצה את חברו" (מסכת יומא, פרק ח, ז). לכן, נהגו ערב יום הכיפורים לבקש מחילה זה מזה. ומאחר שיום כיפור הוא יום סליחה ומחילה, צריך כל אחד להקדים ולבקש סליחה.

איך מבקשים סליחה?

"...עד שירצה את חברו". אין די בבקשת סליחה בעלמה. יש לעשות זאת אמיתי וכנה. ההלכה מודעת לכאב הפגיעה ולקושי לסלוח. עד שיחוש הנפגע שהוא יכול לסלוח.

- אין לומר: "הי חברה", או "הי, משפחה", אם פגעתי – אני מבקש סליחה. זה לא רציני. אם יש שם מי שנפגע – הרי הפגיעה גברה. יש לעשות זאת בכובד ראש ובכוונה אמיתית.

- אין לבקש סליחה ולתרץ את הפגיעה באשמת האחר – זה עלול להחמיר את המצב. ולעורר יותר את הפגיעה וגם האשמות מיותרות.

- יש לבקש סליחה בהבנת הפגיעה ובחרטה אמיתית. שהרי בקשת הסליחה אינה פוטרת אותנו מהאחריות לחטא. ומילה אינה מוחקת חטאים. עלינו לחפור עמוק ולא להסתפק באמירה שטחית, רק כי אנו רוצים לחוש נקיים וראויים לפני השם.

- אם לא סלח הנפגע - יש לבקש עד שלוש פעמים כדי שיסלח לו. "לא רצה חברו למחול לו – מביא לו שורה של שלושה בני אדם מרעיו ומחבריו של הנפגע ופוגעין בו (מבקשים ממנו). לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית. לא רצה – מניחו והולך לו. וזה שלא מחל הוא החוטא (הלכות תשובה לרמב"ם, פרק ב, הלכה ט).

- סליחה רצוי לבקש פנים אל פנים, מבט מול מבט. זה אמיתי וכנה. זה מעורר אמון בכוונה ומכאן – יכולת אמיתית לסלוח.

- רק אם ממש אינו יכול להגיע, אפשר בטלפון. עם התנצלות על אי-היכולת להגיע. הרי ברור שזה מאוד חשוב.

- אם נפגעתם, ואין הפוגע מודע לכך, אפשר לספר שנפגעתם ולבקש ממנו שיתנצל. כך תוכלו לסלוח בלב שלם. כך מסופר על רב חשוב שהלך אצל חברו וסיפר לו שנפגע ממנו וביקשו שיתנצל. כדי שיוכל למחול בלב שלם.

לא תמיד אנו מבינים שפגענו. אבל אם יסבירו, אם יספרו, נוכל להתנצל ולבקש סליחה.

לעתים אנו מהלכים זמן רב בתחושת פגיעה וכן גם הצד השני. והנה זמן זה הינו מתאים ביותר לבירור ולבקשת סליחה הדדית. וכן להבנה שעלבון – הוא לא תמיד ביחס נכון למעשה.

והמתבקש לסלוח – צריך לסלוח ולא להכביד על המבקש אם אכן נעשה הדבר מעומק הלב. הסליחה, הרי ידוע לנו, היא אלוקית וזוהי יכולת הבאה מכוח גדול.

כל זה - מלבד בהוצאת שם רע, פה אין חייבים לסלוח.

שנאמר הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית כי "יש ששמע בשם רע, וְלא שָׁמַע בַּפִּיּוּס ואין צריך למחול לו". בהוצאת שם רע, יש קילקול שקשה או בלתי אפשרי לתקן. הרי לא כל מי ששמע את הדיבה, ישמע ההתנצלות.

וממידת החסידות ישתדל לסלוח גם על כך.

כאן נוכל לקבל על עצמנו להיזהר במילותינו. להיזהר שלא נקלקל ללא תקנה חס ושלום.

גם בנים ובנות צריכים לבקש סליחה מהוריהם, אישה מבעלה. בעל מאשתו. אבל פה גם אם לא ביקשו סליחה – יש למחול, שלא יענשו בגללם חו"ח.

מכאן, שיום הכיפורים הינו, בעצם, יום של שמחה גדולה. יום שבו אפשר לתקן מה שקולקל וזה הרי דבר עצום. וכך נאמר: "לא היו ימים שמחים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים". יום שניתן לנו לסליחה, לתיקון עצמנו, להתחלות חדשות ולהזדמנות נוספת. כדאי שנקבל אותה וניתן אותה גם למכרינו.

לשנה טובה ולהתחלות חדשות עם לב נקי וסולח בעזרת השם!