האושפיזין שלי בסוכה

יום הכיפורים מאחורינו וחג הסוכות בפתח. שבעת האורחים שנקבעו במסורת ישראל הם מכובדים וראויים בעיני. אני מוצא לנכון להוסיף לרשימת האורחים: אברהם, יצחק, יעקב, משה אהרון, יוסף ודוד את האורח נוסף - את הנביא עמוס.

נוסף על מגילת קהלת, שמקובל לקוראה בחג סוכות, אני מוצא לנכון לפנות גם לעבר ספר עמוס, כספר שראוי לקוראו בחג ולהזמין את כותבו.

הנביא עמוס, על-פי התלמוד הבבלי, סוכה נב ב' נמנה בין שמונה "נסיכי אדם". מצער, שבספר ויקרא רבה י' ב' מגלים לנו, כי הוא חווה בחייו ביטויי הסתייגות רבים. עמוס לא נרתע גם כשלמשמע נבואותיו נשלחו לעברו דברי נאצה קשים וחובטים על-ידי רבים מבני דורו. עמוס בבדידותו התייצב נחוש מול בוטות של המון, ששלח חיצי רעל מילולי גס ומתנכר כלפיו.

בימי מועד וחג לא נרתע מלומר לחברה, בה הוא חי מלים מיסרות: "שָׁנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם... כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עוֹלוֹת וּמִנְחוֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה... לֹא אַבִּיט... זִמְרַת נְבָלִים לֹא אֶשְמַע" (עמוס ה' 21-22). שמחתי לארח את מי שעמד כצוק סלע מול דעת קהל עוינת ואמר אמת כאובה, לפיה אקט חיצוני של תפילה ושל קורבן עדוי במעטפה של רטואל דתי הוא חסר משמעות.

פרות הבשן

הוא חזר ושנה מעל כל במה, אין מקום לדפוסים טקסיים, אם לא שולבו בתוכם מערכות חיים חברתיות, בהן קיימות נוכחות חזקה של עוצמת הפסוק "וַיִּגַל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן" (שם 24). אין מקום לריטואל טקסי חסר ערכי מוסר וצדק סוציאלי בתוך חברה, המקדשת קוטביות מעמדית, ואף מנציחה אותה בברוטאליות רבה.

עמוס ניבא בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ועוזיהו בן אמציה מלך יהודה. זו תקופה של כיבושים טריטוריאליים, תקופה של חוסן מדיני וכלכלי (דברי הימים ב' כ"ו 9-11). שליטה מדינית על חלק משמעותי ממרחביה של סוריה כיום (כולל דמשק), עבר הירדן המזרחי, שפלת החוף הדרומי ועד גבול מצרים (מלכים ב' י"ד 25). תקופתו אופיינה בשעבוד מוחלט של כל עמי האזור, המחויבים בנתינת מנחות כסף ומסים גבוהים למערכת השלטון בישראל וביהודה (דברי הימים ב', ב' כ"ו 8).

מסתבר, שהעוצמה הכלכלית סככה על שכבה צרה ולא חלחלה אל המוני בית ישראל. שכבה צרה זו נתפסה בעיני הנביא עמוס כ"פָּרוֹת הַבָּשָׁן... הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים", היא הייתה מאופיינת באורח חיים, שעלה על שרטון של הסתאבות והתבהמות - "...הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה" (עמוס ד' 1), ובהתנכרות מוחלטת להון האנושי של החברה, שאותו ניתן לנשל אפילו עבור חוב של זוג נעליים. "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם" (שם ב' 6).

קשה היה לעמוס לדבר סרה בעם שאהבתו אליו בערה בעצמותיו "מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטָן הוּא" (שם ז' 2-5), מתוך כאב ואהבה רבה לעמו הוא השמיע את מסריו. מסרים, שנדחו על-ידי "שַׁאֲנָנִים בְּצִיּוֹן וּבוֹטְחִים בְּהַר שׁוֹמְרוֹן" (שם ו' 1).

לאומנות בוטה

ניכרים פצעי אוהב של נביא, השולח מלים קשות לכתובתם של "הַשּוֹכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, סְרוּחִים עַל עֲרִישׁוֹתָם וְאוֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹך מַרְבֵּק" (שם ו' 4).

עמוס שהיה בחייו נוקד, בולס שקמים, בוקר הוא בשבילי לא רק אושפזין בסוכה אלא סמל של אדם, שהקדיש את חייו לשליחות למען קיומה של חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי, ולחם למען חברה ללא ניכור מעמדי. נביא שלא חשש להתמודד עם גילויי לאומנות בוטה של "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" והעביר את רעיון הבחירה באש צולבת של ביקורת נוקבת.

היה זה הנביא עמוס שהעמיד את רעיון הבחירה לדיון נוקב וחסר פשרות - "הֲלֹא כִּבְנֵי כֻּשִּׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְרָאֵל" ההבדל הוא בכך ש"אֶת יִשְׁרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, פְּלִישְׁתִים מִכַּפְתּוֹר וְאָרָם מִקִּיר" ( שם ט' 7).

אמירות אמיצות נגד תחושת ה"אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" נאמרו לכתובתה של החברה למרות גלויי נלעגות רבים מצידה כלפי הנביא עמוס, המשולבים בביטויי התרסה בוטה ואי אמונה גלויה כלפי דבריו (שם ט' 10).

אושפיזין קבוע

כואב לקרוא את ספר עמוס ולהפנים, שנבואותיו נדחו על-ידי שאננות ויוהרה של הנהגה מדושנת במציאות חיים של כיבושים טריטוריאלים וכפיפות כנועה של עמים במרחבים הגובלים עם ממלכות ישראל ויהודה.

עמוס הוא אושפיזין קבוע בסוכה שלי, כשם שהוא אורח כבוד בסדר הפסח. בסוכה ובסדר הפסח יש מקום כבוד למשמיע האמירה האמיצה והכנה נגד קוטביות מעמדית, שהעמידה מצד אחד עלית אמידה ומנגד הון אנושי חבוט ומוכה. אני מעריץ את עמוס, איש האדמה הנוקד, הבוקר והבולס שקמים, שיצא לחזית המאבק החברתי.

אני מאחל לכולנו, שעולם הערכים, שהסעיר את עמוס, יהיה אושפיזין בסוכתה של החברה בישראל בחג סוכות, וגם אורח מכובד בסיפור היציאה מעבדות לחרות בחג הפסח.