א.מינוי מוזר

במלאת עשור למרכז קראון לחקר המזרח התיכון מינתה אוניברסיטת ברנדיס בניו-יורק בתחילת החודש את פסקאל מֶנורֶט לעמוד בראש הקתדרה על-שם רֶנה ולסטר קראון ללימודי המזרח התיכון המודרני.

מנורט הוא פעיל אנטי-ישראלי, שמתמחה בערב הסעודית, אך לדעת אנשי אקדמיה פרט להיותו פעיל פוליטי מוכר, הוא חסר כישורים אקדמיים, הנדרשים לעמוד בראש הקתדרה היוקרתית.

הפקולטה למדעי החברה בברנדיס נודעת בעמדותיה השמאלניות והאנטי-ישראליות, ומינוי מנורט מפריך את הצהרות ראשי האוניברסיטה בעבר, לדאוג לאיזון בעמדות הקיצוניות, שהמרכז למזרחנות של האוניברסיטה הביע בעבר.

כידוע, ברנדיס הנה האוניברסיטה היהודית היחידה בארצות-הברית.

ב. תחזוקה

ארבעים ושתיים שנה אחרי האסון, שהמיטו עלינו גנרלינו במלחמת יום הכיפורים, הופתע הציבור לראות בערב יום הכיפורים מסמך של תחקירנים, שאספו מיד אחרי המלחמה תגובות של 900 מפקדים זוטרים, שהתלוננו על הכנתם הלקויה למלחמה ועל המחסנים הריקים ועל שנשלחו להילחם בלי אמצעיים מתאימים. לכאורה, שום דבר חדש, אך הדברים הללו נעלמו בתוך הקקאפוניה המיותרת סביב "המחדל המודיעיני".

וצריך להגיד בריש גלי - מעבר למחדל האג"מי, שהביא את עוצבותינו למלחמה בתורת לחימה שגויה ובמבנה לקוי ומצוידות בנשק גרוע ובאמצעי לחימה בלתי-ראויים - סבל צבאנו מתקלה איומה בתחזוקה. הציוד, שהיה במחסנים (ימ"חים), לא הספיק, ומפקדים יצירתיים עסקו בשנור בחנויות בעורף כדי למלא את צורכי חייליהם.

בכל מלחמותינו הייתה התחזוקה נקודת תורפה חמורה. העוצבות לא קיבלו מים, מזון, דלק, תחמושת וביגוד. מלחמת יום הכיפורים שונה, כיוון שהתקלה התחזוקתית הייתה מתוכננת. בהסכם עם ארצות-הברית בתחילת שנות השבעים צרך הצבא את המלאי במחסניו, ולא חידשו - כדי להקטין בצורה מניפולאטיווית את תקציב הביטחון. האמריקנים הבטיחו לשלוח רכבת אווירית מיד עם פרוץ המלחמה, ולהשלים את הפערים באפסניה (ביגוד, שמיכות וכיו"ב). ואכן רוב מה, שהגיע ארצה ברכבת האווירית, היו ארגזי אפסניה, שהיו חיוניים ליחידות. כזכור, הולבשו חיילי צה"ל בבגדי עבודה, בכובעים ובמעילים אמריקניים ואפילו בגרביים, בתחתונים ובנעלי עבודה, ששלח הדוד סם.

מסקנה מיידית מההסכם עם האמריקנים הייתה צריכה להיות ברורה: בוושינגטון צריכה ישראל להציב נספח צבאי חזק ויעיל, שיידע לפלס דרכו במסדרונות הפנטגון. והנה נחת בוושינגטון מוטה גור (שכנראה, גורש לארצות-הברית אחרי שהודח מתפקיד אלוף פיקוד הצפון בשל עבירת משמעת חמורה). בזמן שיא הצליח גור להרגיז את כל אנשי הפנטגון. "ביקשו שלא יגיע, ולא יטריד אותם", אמר לי אדם, ששירת בנספחות הצבאית. שייקה ברקת - סגנו והנספח האווירי - ניסה לעשות את העבודה במקומו, אך חסרה לו סמכות ודרגה.

"שני יהודים שמו לי מקלות בגלגלים", אמר לי כעבור שנים ביל קלמנטס, מושל טקסס, שהיה במלחמת יום הכיפורים סגן-שר ההגנה.

"מי השני?" תמהתי. הרי ברור שהנרי קיסינג'ר עיכב את יציאת הרכבת האווירית.

"הנספח הצבאי ה... שלכם", קבע קלמנטס לתדהמתי.

ג. מסתירים

ועוד משהו על המלחמה האיומה: בוא נכתוב יחד מאמר על יום הכיפורים, הצעתי לידידי האמריקני לפני כחודש.

עדיין לא מרשים לי לראות את המסמכים של המועצה לביטחון לאומי, הוא ענה.

ד. האיש שהציל את העולם

לפני 32 שנה מנע סטאניסלאב פטרוב, קצין בן 44 בצבא האדום הסובייטי, עימות גרעיני בין-גושי במלחמה הקרה.

פטרוב היה קצין בכיר במשמרת ליילה במרכז הבקרה סֶרפוּכוֹב 15 כשבחצות הליילה ב-26 בספטמבר 1983, הצביעו המחוונים של מערכת ההתרעה המוקדמת, שלוויני הביון קלטו שיגור טיל בליסטי בין-יבשתי בארצות-הברית. לפי ההוראות, היה עליו להכריז על כוננות מפני התקפה על ברית-המועצות. פטרוב החליט להתעלם מהמידע. אלמלא כן, הייתה מגיבה ברית-המועצות בירי של טילים גרעיניים בין-יבשתיים על ארצות-הברית.

הלילה הסוער היה בעיצומה של מתיחות בין-גושית. באותו החודש הפילה ברית-המועצות מטוס נוסעים, שטס מקוריאה הדרומית לארצות-הברית, כיוון שחשדה שזה מטוס ביון. ארצות-הברית הייתה בעיצומם של תרגילים גדולים של כוחותיה ושל נאטו, שדימו התקפה גרעינית על המערב.

הבימאי הדני פטר אנתוני ביים אשתקד את הסרט הדוקומנטרי, "האיש שהציל את העולם" ("The Man Who Saved the World"), על אירועי אותו הלילה. לצורך סרטו, הביא אנתוני את פטרוב, כיום בן 76, לראיונות ולביקור בארצות-הברית, שבמהלכו פגש את שחקני הסרט, וביניהם קווין קוסטנר, מאט דימון ורוברט דה-נירו.

"לפתע קרעה הסירנה את השקט", נזכר פטרוב, "ואורות התרעה נדלקו, 'שיגור'". פטרוב עמד מול לוח הבקרה, והביט במחוונים ובצוותו, שכמעט נכנס לפאניקה. הוא החליט, שזו התרעת-שווא, ומנע את פרוץ מלחמת העולם השלישית.

פטרוב דיווח למפקדיו על המתרחש, ואמר, שלדעתו זו התרעת-שווא - גם כיוון שמכ"מים רוסיים לא קלטו את הטיל המשוגר. הוא ידע שהמכ"מים הללו אמינים יותר מאשר צילומים, שהגיעו מלוויני הביון הסובייטיים. בתחקיר נמצא, כי התרעת-השווא נוצרה מתקלה בלווין, שקלט השתקפות של השמש בעננים גבוהים.

פטרוב לא צוין לשבח - כנראה, כדי לא להודות בתקלה במערכת הלווינים הסובייטיים להתרעה מוקדמת. קולונל-גנרל יורי ווֹטינצב, מפקדו, שלא תמך בדעתו של פטרוב בזמן אמיתי, חשף את התקרית אחרי נפילת ברית-המועצות. פטרוב אומר, ששכח לחלוטין מהאירוע.

לדעת מומחים, הסרט מגזים בחשיבות החלטתו של פטרוב. ההנהגה הסובייטית לא הייתה ממהרת לפתוח באש, והייתה ממתינה לאימות המידע מלוויני הביון.