א. מוטֶה

מוטי קירשנבאום היה אושייה בתרבות הפופולרית הישראלית וחתן פרס ישראל, סיבות מספיקות להזכיר את לכתו המוקדם, אך לא להפוך את האירוע המצער לציר מרכזי בשידורים. הוא היה ממייסדי רשות השידור, ולמרות כל השבחים שנקשרו לו - המדובר בגוף חולה, שלא תפקד כהלכה, עד שהוחלט לפרקו. לקירשנבאום, שגם ניהל את רשות השידור, יש חלק בכישלון.

לקירשנבאום היו מעריצים רבים, והתקשורת אהבה אותו - גם מפני שרובה מוטֶה כמותו חזק שמאלה. ובכלל, כפי שאמרו, בספרם "מלחמה ואנטי-מלחמה" (ספריית מעריב, 1994), העתידנים, בני הזוג הידי ואלווין טופלר: התקשורת אוהבת יותר מכל לדבר על עצמה.

ב. מלפפונים

תקופת החגים הינה סוף עונת המלפפונים. כנראה, זה ההסבר לכך, שחתונה של קולב הפכה לנושא חדשותי כמעט ראשי אצלנו.

ג. חיסול שגרתי

יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, גרר רגליו, כהרגלו מאז שמונה לתפקידו, בעניין מינוי גל הירש - סיכום אופייני לכהונה שערורייתית של אדם לא-ראוי בעליל. רק אצלנו אדם, שלכאורה עבר עבירה (העסיק עובד זר ללא רישיון במשק ביתו), יכול להמשיך לכהן בעזות-פנים, באמצעות קומבינה עלובה ופחדנית, כיועץ משפטי לממשלה, העומד בראש המערכת לאכיפת החוק - לתפארת מדינת ישראל.

מבלי להתייחס לחשדות נגדו, מה שעוללו להירש אופייני להרגלה של החונטה המשפטית שלנו לחסל אנשים, שעלולים לסכן את אחיזת החנק שלה במדינה. הם מתורגלים בכך הרבה שנים.

ד. האם תיפתר התעלומה?

יותר מ-130 שנה שכבה הצוללת הדרומית ה"ל האנלי - הראשונה בהיסטוריה של הלוחמה הימית - על קרקעית הים בחוף קרוליינה הדרומית, וכוסתה באצות ובשאריות. לפני כ-15 שנה נמשתה האנלי מן הים, ליד נמל צ'ארלסטון, שבו טבעה במהלך גיחה מבצעית במלחמת האזרחים להטבעת אניות צפוניות בחורף 1864.

שרידי שמונה מימאיה הוצאו מהצוללת ונקברו, ומאז מנקים את הצוללת הדרומית, וחוקרים את צפונותיה. יותר מחצי טונה של אצות ושל שאריות הוסרו מעל האנלי, כדי שהחוקרים יוכלו לגלות מדוע טבעה הצוללת, ויוכלו לשמרה.

ג'והנה ריוורה, מנהלת השימור והאוספים באוניברסיטת קלמזון, המפקחת על שימור הצוללת, סבורה כי שילוב של כמה גורמים גרם לטביעת האנלי. לדעתה, ייתכן, שהצוללת נחדרה על-ידי מי הים או שאנשיה איבדו את הכרתם. ייתכן, שטורפדו התפוצץ בצוללת, והטביעה. "טרם מצאנו הוכחה חותכת לסיבת הטביעה", היא אמרה. האנלי טבעה ב-17 בפברואר 1864 כשתקפה בטורפדו ספינות מלחמה של הצפון, שעגנו ליד נמל צ'ארלסטון. היא הטביעה את הספינה הצפונית האוזאטוניק, אך לא שבה לבסיסה.

החוקרים מצאו, כי לפני שאבדה, טבעה האנלי פעמיים, תוך אבדות לצוותה. בין הנספים בטביעות - החוואי הוראס ל' האנלי מלואיזיאנה, שמימן את בנייתה. לאחר כל טביעה, נמשתה האנלי, ושוקמה. גוויות ימאיה המתים פונו משני התאים הצרים, ונקברו, והיא חזרה לפעילות מבצעית. למרות האסונות, המשיך הדרום להפעילה - גם מפני שהיה בנחיתות קשה בים - כדי לשבור את המצור, שהטיל הצפון על נמליו.

האנלי שקלה כ-14 טונות, ודמתה מאוד בצורתה לצוללות המודרניות - גוף מוארך, דמוי סיגר, ועליו סנפירי ייצוב ושני מגדלים. צוותה נשם את האוויר, שהיה בצוללת, מבלי שייצר או הזרים אוויר חילופי. התאורה בה נעשתה בעזרת נרות. בחרטום הצוללת הותקן טורפדו יחיד, שנורה כמו צלצל אל ספינות האויב. כשהטורפדו פגע בספינה, הפעילו אנשי האנלי את חומר-הנפץ שבו במשיכת חבל. מאז שאבדה האנלי חיפשו חוקרים אחרי שרידיה. בשנת 1995 התגלתה באמצעות ציוד מתוחכם, ונמשתה בשנת 2000. מעבדה מיוחדת נבנתה לשיקומה בקרוליינה הצפונית, בסיוע חיל הים האמריקני והמכון הסמיתסוני. ניקוי הצוללת החל אשתקד, וכעת יכולים החוקרים והמשמרים לבדוק את מבנה הצוללת, ולנקות את חלקיה הפנימיים.