מתנה מסתורית

טענה לפיה התקבלה מתנה כספית משמעותית מחבר, חייבת להיות מגובה היטב בהסברים ומסמכים - קובע (28.8.15) בית המשפט בעניין דגן (ע"מ 43471-02-12).

דגן הוא קבלן שיפוצים למערכות אינסטלציה. ב-10.6.04 הגיש דגן הצהרת הון ל-31.12.01 לפיה הונו עמד על 130,268 שקל. כעבור שש שנים הגיש דגן הצהרת הון הנכונה ל-31.12.09 לפיה עמד הונו על 1,543,438 שקל. על בסיס הצהרות הון אלה, ומאחר שפקיד השומה לא קיבל את הסבריו של דגן לגידול ההון, נוספו להכנסותיו קרוב ל-2 מיליון שקל שחולקו על פני שלוש שנים.

דגן טען, כי מקורו של רוב הפרש ההון הוא במתנה בסך 1.4 מיליון שקל שקיבל מחברו, כהוקרה על תמיכתו בו. הטענה הייתה, כי כאשר זכה החבר בסכום גדול בהימורים, הוא החליט לגמול טובה לדגן. כדי להעניק תוקף משפטי לדברים חתמו השניים בנובמבר 2010 על הסכם מתנה אשר אושר על-ידי עו"ד.

בית המשפט חוזר ומפנה לכלל, לפיו הנטל הוא על הנישום לשכנע שקיים הסבר לגידול בהון. לפיכך, כשהוכח גידול בהון לכאורה, נדרש הנישום לספק הסברים לגידול בהון, וזאת באמצעות מסמכים וראיות אחרות. טענה בדבר קבלת מתנה מחבר קרוב נושאת עמה נטל הוכחה כבד מהרגיל, ודגן לא עמד בנטל זה.

ראשית, עיתוי עריכת ההסכם מעורר שאלה. הסכם זה נערך על-ידי הצדדים שבוע לאחר זימונו של דגן לדיון אצל פקיד השומה ולמעלה משנה וחצי לאחר המועד הלכאורי של מתן המתנה.

שנית, מלבד עדותם של דגן והחבר ומלבד הסכם המתנה אשר נערך על-ידי השניים, לא הובאה כל ראיה חיצונית אוביקטיבית היכולה לתמוך בטענת המתנה, כגון העברה בנקאית, או אישור מהיכן היה לחבר הסכם שניתן במתנה. מוסיף בית המשפט, כי העובדה שעיסוק בהימורים וזכייה בהימורים אינם מסוג העיסוקים והאירועים שנהוג לתעדם במסמכים, בוודאי שלא תיזקף לזכותו של דגן.

שלישית, עדותו של דגן התאפיינה בתשובות מתחמקות ולא ברורות. טענתו של דגן, לפיה המעניק הוא "חבר נפש", אינה עולה בקנה אחד עם תשובתו לשאלה היכן הלה מתגורר ("זו שאלה קשה") או כמה ילדים יש לו ("ייתכן שלושה").

גם על עדותו של החבר לא ניתן להסתמך. לגבי מועד הזכייה סתר החבר את גרסתו של דגן, גרסתו בכללותה לא הייתה אחידה והוא לא הסביר בצורה ברורה את סכום המתנה.

הגישה הרווחת היא, כי במקרים בהם לא הביא הנישום ראיות לגבי מועד היווצרות ההון, אין לייחס את הפרשי ההון או כל חלק מהם לשנים הסגורות (ע"א 3654/96). זאת מן הטעם, כי שומות לשנים שנסגרו משקפות את מלוא ההכנסה כפי שנקבעה בהן ולכן אין מקום לייחס להן את הפרשי ההון. עם זאת, משאיר בית המשפט את הפתח להבאת ראיות כי הפרשי ההון נוצרו בשנים הסגורות, וכך להימנע מייחוס הפרשי ההון לשנים הפתוחות.