בעוד פחות מחצי שנה תיכנס מלחמת האזרחים בסוריה לשנתה השישית. למעלה מ-200 אלף בני אדם כבר נהרגו במלחמה, שכנראה לא תסתיים בקרוב. הלחימה בסוריה, שהחלה כהתקוממות עממית, משכה לקרבה את אירן, רוסיה ואלפי לוחמים ממספר רב של מדינות, שהצטרפו לארגונים השונים במדינה. ככל הנראה, הגורם הזר המשמעותי ביותר בלחימה הוא אירן.

השמירה על משטרו של בשאר אסד הייתה גורם המפתח להתערבות האירנית בסוריה, מעבר לכך שכניסתה של אירן לזירה מאפשרת לה להרחיב את השפעתה עד הים התיכון. עם תחילת המהומות, אירן סיפקה לאסד טכנולוגיה וציוד לפיזור הפגנות, וגם דרכים להתמודדות לפי הניסיון שרכשה בדיכוי ההפגנות של התנועה הירוקה באירן בשנת 2009. התדרדרות המצב למלחמת אזרחים הביאה את אירן לדרוש מחיזבאללה להיכנס לסוריה ולעזור לאסד. כמו-כן, אירן שלחה לסוריה יועצים מכוח קודס של משמרות המהפכה.

אירן יצרה מחדש את מערכת הביטחון הסורית, וסיפקה מיליארדי דולרים לחברה ולממשלה הסורית. פעולתה של אירן להצלת סוריה שמרה על החיבור הקרקעי בין אירן לחיזבאללה בלבנון, וגם ביססה את מעמדה וכוחה באזור וכגורם כוח משמעותי שיש להתחשב בו במהלך כל מו"מ על עתיד סוריה.

מעל הכל, השפיעה ההתערבות האירנית בסוריה במספר מישורים, הכוללים: הגברת הקונפליקט העדתי באזור; פריסת רשת צבאית ובינלאומית; דריסת רגל בים התיכון, נקודה ממנה אירן יכולה לפעול להברחת נשק לחיזבאללה ולאיים על משאבים ישראלים באזור; יכולת לפרוס באזור סוריה טילים מתקדמים לטווחים רחוקים שיכוונו לישראל.

ההתערבות הרוסית בסוריה יכולה לפגוע באירן. אם אירן הייתה פועלת בכל הכוח כבר מההתחלה, רוסיה לא הייתה צריכה להיכנס לסוריה וכל הכוח וההשפעה היו נשארים בידי אירן. למרות מותם של חיילים אירנים בסוריה, כולל מותו של גנרל בכיר בתחילת החודש, אירן ממשיכה לפעול שם ללא הפסק. נראה, כי בכוחו של דאעש לפגוע במעורבות האירנית בסוריה. פגיעה משמעותית בגורמים אירנים על-ידי ארגון זה או דומיו, יכולה להביא מצד אחד לדעת קהל שלילית על המשך המעורבות בסוריה, ומצד שני לפגיעה במורל ובמוטיבציה של שאר הלוחמים האירנים.

מזכיר ההגנה האמריקני, אשטון קרטר, אמר השבוע שארה"ב תפעל קרקעית נגד דאעש בעירק ובסוריה. יממה לפני אמירה זו, נהרג חייל אמריקני במהלך פשיטה של כוחות כורדים על מעוז של דאעש בצפון עירק. זהו ההרוג האמריקני הראשון בעירק מאז דצמבר 2011.

מבחינת הסתבכות ארוכת שנים, לישראל יש את לבנון ולארה"ב יש את וייטנאם ועירק. הכניסה האמריקנית המחודשת לעירק, ככל הנראה תפעל כמו כדור שלג ותגביר את כניסת הלוחמים הזרים לעירק, ובכך תחייב תגבורת אמריקנית נוספת. הכניסה כעת היא הרבה יותר קשה מאשר הכניסה הקודמת של ארה"ב לעירק, כאשר הפילה את משטרו של סדאם חוסיין.

בפעם הקודמת השלטון היה שלטון דיקטטורי וכעת מדובר במשטר דמוקרטי. בפעם הקודמת נשמעו הצהרות על נשק להשמדה המונית, וכעת הפעילות היא נגד ארגון הרוצח המונים. בפעם הקודמת רוב האזרחים שמחו על הפלת השלטון, וכעת אחוז לא מבוטל של אזרחים מעדיפים את דאעש על פני השלטון השיעי. בפעם הקודמת הלחימה משכה אליה מספר לא רב אך משמעותי של לוחמים זרים, כעת ישנה אפשרות שהדבר יביא לגל מסיבי של לוחמים שיצטרפו לשורות דאעש.

ארה"ב לא עומדת להיכנס שוב לבוץ העירקי, אלא להטביע את כל הרגל בחול הטובעני שנקרא עירק. טביעה מחודשת זו ככל הנראה תופיע במרוץ לנשיאות (תזכורת: הבחירות בדיוק בעוד שנה) מאחר שעל הנשיא/ה הבא/ה יהיה להתמודד עם הירושה שיותיר אחריו ממשל אובמה.

למצרים יש אפשרות לשחק תפקיד משמעותי יותר במלחמת האזרחים בסוריה. בוועידת ז'נבה בנושא סוריה שהחלה בשנת 2012, הוחלט שיש לשחרר אסירים פוליטיים, לבחור בצורה חופשית פרלמנט רב-מפלגתי ולאשר במשאל עם חוקה חדשה. דבר זה לא סותר את הדרישה של רוסיה, אירן ומצרים להשאיר את אסד בשלטון עד שהמצב הביטחוני יתאזן. עם זאת, הדבר דורש הסכם בין המשטר לבין האופוזיציה.

כאן יש למצרים אפשרות להגביר את השפעתה. מצרים יכולה לפעול מול סעודיה, שתומכת באופוזיציה בסוריה ומודאגת מהתקרבות בין ארה"ב לאירן, כדי שזו תפעיל לחץ על האופוזיציה הסורית לקבל את ההסדר הפוליטי שישאיר את אסד בשלטון עד לייצוב המדינה. ככל הנראה לאמירה הסעודית תהיה כעת יותר משמעות, לאחר שארה"ב הודיעה על הפסקת האימונים של האופוזיציה. אם מהלך שכזה ייצא לפועל ויצליח, מצרים תהיה המנצחת הראשית בכך שהביאה למעשה לסיום מלחמת האזרחים בסוריה.

בשמונת החודשים האחרונים הגיעו 200 אלף פליטים סורים לאירופה, במה שחבר פרלמנט בריטי כינה "צונאמי". עם זאת, הדבר כאין וכאפס לעומת מספר הפליטים השוטפים את ירדן ולבנון.

לירדן יש היסטוריה של אירוח פליטים, כאשר כיום כ-60% מתושבי הממלכה הם צאצאיהם של פלשתינים שברחו מארץ ישראל ומהגדה המערבית בשנים 1948 ו-1967. במדינה נמצאים גם מספר רב של עירקים שהגיעו בעקבות שתי מלחמות המפרץ. בעקבות הלחימה בסוריה הגיעו למדינה כמיליון פליטים, כאשר 120 אלף מהם חיים בשני מחנות פליטים. אחד המחנות מאכלס 80 אלף פליטים, והוא למעשה העיר הרביעית בגודלה בירדן. מעסיקים מקומיים מעדיפים לשכור פליטים סורים, מאחר שהם לא מחויבים לשלם להם שכר מינימום. הפליטים הסורים גם הביאו לעלייה במחירי הדיור, בעקבות העלייה בדרישה. עליות דומות התרחשו גם בתחום המזון. למרות זאת, מקרי אלימות בין מקומיים לפליטים הם דבר נדיר.

בלבנון הפליטים הסורים מהווים כיום רבע מהאוכלוסייה. כמו ירדן, גם לבנון קיבלה פליטים פלשתינים בשנת 1948. שלא כמו ירדן, לבנון לא שילבה את הפלשתינים בחיי המדינה, מהחשש שהדבר ישפיע על האיזון העדתי השברירי בה. בלבנון נחקקו חוקים שימנעו את השתלבותם של הפלשתינים בחברה, וכיום החברה הפלשתינית היא חברה במעמד נמוך, מתוסכלת ומוקצנת.

1.5 מיליון הפליטים הסורים במדינה נמצאים במצב דומה. לרובם המוחלט אין עתיד תעסוקתי או חינוכי, דבר שהביא לעלייה ברמת הפשיעה במדינה. בתגובה לכך, החלו תקריות אלימות מצד אזרחי לבנון נגד הפליטים הסורים. חלק מאלימות זו נובעת מהחשש, שחלק מהפליטים הם למעשה פעילי דאעש שהסתננו למדינה.

גל הפליטים הסורים משפיע לרעה על כלכלת שתי המדינות, כאשר הגירעון התקציבי שלהן הולך ומעמיק. כניסת זרם בלתי פוסק של פליטים מעמידה בסכנה את עתידן של ירדן ולבנון, דבר שיאפשר לדאעש ולדומיו כניסה קלה יותר למדינות אלו.

ביום ראשון הקרוב יתקיימו בטורקיה בחירות חוזרות, לאחר שראש הממשלה הנבחר, אחמט דאבוטולו, לא הצליח להרכיב ממשלה. הדבר נבע מירידת כוחה של מפלגתו בראשותו של הנשיא רג'פ ארדואן (מפלגת הצדק והפיתוח – AKP), ועלייה משמעותית בכוחה של המפלגה הכורדית, מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP). גורמים שונים טענו שארדואן חיבל בכוונה במו"מ הקואליציוני, לאחר שמפלגתו לא השיגה את הרוב המיוחל.

הבחירות במדינה מתקיימות על-רקע פיגועי ההתאבדות שהתרחשו בה ויוחסו לדאעש, והמתיחות בין הכורדים לממשלה לאור פעילותה של טורקיה נגד הכוחות הכורדים בעירק. ניתן להעריך, כי על-רקע אירועים אלו, כוחה של מפלגת הצדק והפיתוח לא יעלה אלא יירד, במחאה על חוסר יכולתה לספק הגנה לתושבי המדינה. לכך יש להוסיף את ההתנהגות הדיקטטורית של ארדואן, שמנסה להגביר את כוחו ופוגע בחופש הביטוי של האזרחים. לפיכך ישנה אפשרות שהחלטתו של ארדואן ללכת לבחירות חוזרות תחליש את מפלגתו ותגרום לו להתחרט על המהלך.