לעיתים קשה להבין מה באמת מבקשים כותבי מאמרים ורשימות להעביר לקוראים, ומאידך קל מאוד להבין במי הם מבקשים לפגוע. המאמר הנ"ל הוא חיבור כזה. אינני מליץ יושר של נתניהו ובשבועות האחרונים אינני חוסך ממנו ביקורת על התנהלותו הביטחונית-מדינית-כלכלית, כלומר כמעט בכל נושא. אולם, כאשר כל מי שחושב עצמו למישהו או למשהו מוצא לנכון לתקוף אותו כמעט "בפראות" על דבריו בנושא המופתי וזיקותיו להיטלר או להשמדת יהודים שיטתית, אי-אפשר להותיר את הזירה רק לתנים ולצבוֹעים.
לדידי, נתניהו שגה באופן הצגת הדברים. בוודאי לא שער שהשנאה האישית אליו תביא אנשי מקצוע, אנשים חושבים ומלומדים בעיני עצמם, ליחס לו דברים שעל פניהם הינם אבסורד גמור. אני מקווה שעוד ימצא את ההזדמנות הנאותה לתקן את דבריו כך שיובן חד-משמעית מה התכוון לומר באמת ולא מה הבינו שומעיו-יריביו מן הדברים. ועד שיעשה זאת, ראוי לצאת נגד מחול השדים התקשורתי ולהכניס דברים לפרופורציה.
אלמלא היה נתניהו מי שהוא מבחינה אינטלקטואלית והשכלתית, אפשר היה אולי ליחס לו "בורות משגשגת" שטוענת שבדבריו "פטר את היטלר מאחריותו לשואה" וגם כי אין הוא יודע מה ההבדל בין היטלר לבין המופתי חאג' אמין אל-חוסייני. עוד יותר קשה להאמין שהעולם, הישוב היהודי בארץ ישראל ובעיקר יהודי אירופה, לא ידעו מה חושב היטלר ולמה הוא מכוון באמת. מי שמנסה לטעון כך מתייחס לכל העולם המערבי (לפחות) ובכלל זה היהודים, כאל שוטים גמורים והרפתקנים חסרי כל אחריות.
היטלר לא דיבר על כיבוש העולם. דומה שהוא עצמו ידע שאוביקטיבית גרמניהקטנה וחלשה מדי לשם כך. ספק אם היה מי שסבר שהיטלר עם המטה הכללי המפואר שלו, יפעלו בניגוד לכל הגיון צבאי ויפתחו שתי חזיתות ענקיות ממערב לגרמניה וממזרח לה בעת ובעונה אחת כשהם מסתבכים במלחמה שאוביקטיבית לא ניתן לזכות בה על-פי מאזן הכוחות הנומינלי באזורים אלה. היטלר לא קבע הכל מראש. הייתה לו תוכנית-אב, אבל דרכי הביצוע והמימוש השתנו כפונקציה של שינויי המציאות וכפונקציה של דימויים והערכות אד-הוק שנוספו למערכת קבלת ההכרעות תוך כדי תנועה...
היו לו תוכניות גדולות באירופה, ובמיוחד במזרחה, בה תכנן לבנות את עיקר תוספת הטריטוריה שנדרשה לו לצורך יצירת "הלבנסראום" (מרחב-מחייה) המפורסם שלו. גם תוכניות אלה היו כבדות-משקל, אם לוקחים בחשבון התנגדות פעילה של מדינות ומעצמות אחרות באירופה לנסיונות התפשטות גרמניים.
הטיפול ביהודים היה פרשה "משלימה" באג'נדה ההיטלראית. אין ספק ששנא יהודים וביקש לנקות את מרחב המחייה הגרמני הקיים וזה שיתווסף מיהודים (וגם מצוענים ו"ממוטציות" אנושיות "נחותות" אחרות...). גירוש והשמדה היו שתי החלופות שעמדו על הפרק, ובתחילת המלחמה השתמש בשתיהן. אלא ששתי התפתחויות במהלך המלחמה דרשו החלטות חדשות ודרמטיות יותר: א. הפלישה לאירופה המערבית שלא הייתה חלק מתוכניות המלחמה המקוריות, והייתה שגיאה אסטרטגית חמורה שהפכה מלחמה אירופית אזורית למלחמת-עולם. ב. החסמים שהטילו מדינות העולם ובכללן בריטניה, בארץ-ישראל וארה"ב ודרום אמריקה, על הגירת יהודים אליהן.
נפילתה המהירה של אירופה המערבית, כלאה בה מיליוני יהודים שלא יכלו לצאת ממנה, והעמידה את היטלר בפני דילמה חדה, מול העקרון שביקש לנקות את שטחי השליטה הנאציים מיהודים. עקרון זה מימש בדרכים שונות ובכלל זה בהרג אינטנסיבי בשיטות "קונבנציונליות" (בעיקר ירי) בשטחים שכבש וביהודים שהיו בהם. במיוחד פעל כך במקומות שידע שהאוכלוסייה המקומית שונאת יהודים לא פחות ממנו. סביבה זו הייתה נוחה להפעלת תהליכים שנראו כחלק ממחיר המלחמה.
האב פטריק דיבואה,
1 חוקר תוכניות חיסול היהודים בשואה, אולי החוקר הבולט ביותר בתחום כיום, מדבר על כ-1700 אתרי הרג שאיתר עד כה ושבהם מצויים קברי-אחים יהודיים. אתרים אלה מתיחסים לכל תקופת המלחמה ובכל אחד מהם מצויים ממספר הרוגים ועד עשרות אלפים ויותר. הערכת האב דיבואה היא שטרם התגלה הכל וכי מספר היהודים הנספים בשואה גדול מאומדן 6 המיליונים המקובל (עד 7.5 מיליון). אומדן היהודים הנספים הואכמיליון הרוגים במשך השנתיים הראשונות למלחמה, עוד לפני המפגש בין היטלר לחאג' אמין אל-חוסייני בנובמבר 1941
2.
אחרי שנתיים של מלחמה, ואחרי שהיטלר נוכח במציאות שהתהוותה באירופה המערבית ובחלקים שכבש באירופה המזרחית עוד בטרם פלש לרוסיה, נאלץ לשקול מחדש את דרכו. בנקודת זמן זו פגש את חאג' אמין אל חוסייני, ובה התקיימה השיחה ההזויה בין השניים. זמן קצר לאחר מכן, ב-20 בינואר 1942, כונסה ועידת וונזה
3, הידועה לשימצה, שבה עוצבה סופית תוכנית "הפתרון הסופי" ומיד לאחריה הוחל בביצועה. רוב מחנות ההשמדה הגדולים והידועים הוקמו או הורחבו מאוד בעקבות החלטות וועידה זו, ומכונת ההרג האינטנסיבית של גרמניה יצאה לדרך.
רבים במקומותינו אינם מודעים לתוכניתו של המופתי הארץ-ישראלי להקים מחנה השמדה ליהודים בעמק דותן שבגליל
4, רעיון שנְהֵגה עוד לפני המפגש הנ"ל עם היטלר. ברור שאל-חוסייני התכונן למאבק חורמה ביהודי ארץ-ישראל וקיווה לסיוע מסיבי מצידו של היטלר בשני תחומים: א. בהשמדת יהודי אירופה ומניעת הגעתם לארץ. ב. בסיוע מעשי להשמדת היהודים בא"י, היה והגייסות הגרמנים בראשות הפילדמרשל רומל יגברו על הבריטים במדבר המערבי, וינועו לצפון מזרח דרך ארץ ישראל במטרה להשתלט על הנפטבקווקז ובמפרץ הפרסי.
בנקודה זו עומדת למבחן השאלה שהעלה נתניהו בדבריו והיא:
מי מבין שתי המפלצות הללו שימש השראה לאחר ביישום שיטת השמדה מסיבית של היהודים במשרפות - המופתי להיטלר, או להפך? דומני שאפילו אין צורך להכריע באופן חותך בשאלה זו, אעל-פי שבעדויותיו של אייכמן במשפטו בארץ יש יותר מרמז לכך שהייתה השפעה לאל-חוסייני על החלטותיו של היטלר לגבי יישום "הפתרון הסופי".
ברור ששני הצוררים המובהקים הללו קורצו מאותו חומר והיו מוכנים לבצע את אותם פשעים נגד האנושות. היטלר היה גדול יותר וחזק יותר ובפועל ביצע את המהלך ההיסטורי הנורא מכל. המופתי לא חינך אותו לשנאת יהודים, הוא בא לפגישתם "מוכן". המופתי נערך לאותה אג'נדה בדיוק, אבל לשמחתנו לא זכה להגשימה ודבר זה, לנוכח ההסתה הנוכחית של ממשיכי דרכו ראוי לנו לזכור היטב. לדעתי - זאת ביקש נתניהו להשיג בדבריו, ודומה שהשיג חלק גדול ממטרתו. המופתי לא למד מהיטלר שינאת-יהודים. הוא הגיע לפגישה מדופלם בכך.
לקח נוסף שיש ללמוד מהשתלשלות עניינים זו הוא ששנאה שאינה תלויה בדבר היא יסוד הסכנה, משום שדרכי היישום תלויות בנסיבות והנסיבות נזילות. שנאת האיסלאם הקיצוני לכל מי שאינו "מאמין" משתלבת אצל הפלשתינים בשינאת יהודים שטופחה בהם מאז הולדת הציונות. כשלונם למנוע הקמת מדינה יהודית החריפה שנאה זו וההסתה בדור האחרון מעצימה אותה עוד יותר. אנימציע להסתלק מאשליות ומאוטופיות ולהסתכל למציאות בעיניים. שיקולי הביטחון והקיום הפיסי קודמים ביחסי ישראל עם הערבים לכל שיקול אחר, ומי שלא יפנים זאת מסתכן בנפשו.
