מדינת הסתומה בעורקיה

לא מזמן ניטש ויכוח בחריף בין מצדדי כביש שש לבין השוללים. כרגיל הסוציאליסטים יצאו נגד, כי זה כרוך בתשלום, ולא צריך אותו, ואילו המחייבים אמרו שאין ברירה. זה הזכיר לי במשהו את פרשת הקמתו של בית החולים לילדים על שם שניידר ז"ל. השוללים אמרו שזה פיל לבן ואילו המחייבים אמרו שהמדינה מתפתחת וצריך לתת על זה את הדעת.

והנה חלפו להם מספר שנים וכביש שש פקוק ביותר, בשעות מסוימות כבישי הגישה אליו עמוסים לעיפה, היציאות מכבישי הרוחב פקוקים, וכל נסיעה בבוקר לעבודה ואחר-הצהריים הביתה הוא עינוי לא קטן.

גם בתוך הערים המצב לא יותר טוב. הקידמה, דהיינו כמות כלי הרכב, מקדימים בהרבה את התפתחות התשתיות שאמורות לענות על כך.

עיוורון טוטלי

בעוד אנו מדברים מאשרים בניה באזורי הביקוש, שהם גם אזורי סתימת העורקים התחבורתיים, חולדאי מאשר בניית מגדלים לגובה רב לאורך נתיבי אילון, קריית אונו מתעשרת בקרקע של תל השומר, הבסיס הצבאי המתפנה. מצד אחד חזון פינוי מחנות צה"ל מהמרכז והעברתם לנגב, מאידך עיוורון טוטאלי בכל הקשור לתכנון עיר.

פתח תקוה, שגדלה בכ-26% במספר תושביה בעשור האחרון, הולכת לבנות עוד כ-20,000 יח"ד על קרקעות הבסיס המתפנה בסירקין. המשמעות היא תוספת של כ-80,000 נפש או במונחי רכב כ-40,000 כלי רכב, ואנא אנחנו באים.

דרושה חשיבה יצירתית כיצד אנחנו מקדמים את פני הצרה השמחה הזאת, איך מנתבים את כלי הרכב האלה, כיצד מפזרים את האוכלוסייה באזורים פריפריליים, כיצד משביתים רכב פעם בשבוע לטובת פתיחת הצירים. כיצד מקדמים חניוני חנה וסע על-מנת להשתמש הרבה יותר ברכב הציבורי ועוד.

הרכבת חידשה פניה והיא עושה שירות מצוין לפרפיריה המקצרת את הזמן לכדי חצי שעה מהמרכז. מי היה מאמין. אולם במקביל התארך הזמן מפתח תקוה וכפר סבא, לדוגמה, לכדי שעה ואף למעלה מזה הנדרש להגיע לתל אביב בשעות העומס.

אני קורא לשר כץ שהינו רב פעלים, לכנס את אנשי משרדו לחשיבה יוצרת כיצד יוצאים מהפלונטר הזה כאשר התוכנית תהיה מחולקת לתקופות מיידיות ולתוכניות ארוכות טווח. ויפה שעה אחת קודם.