נאיביות אינה מסוכנת. לא תמיד

עם העדנה לה זכו שירי לאדינו, אחרי מותו של יצחק נבון, עליו השלום, חזרתי לשיריו היפים והנוסטלגיים של יהורם גאון, יבל"ח. מיד עלה בזיכרוני שירו המתוק "קואנדו אל ריי נמרוד". ביצוע מהוקצע, שנעים לשמוע גם כאשר שפתה לאדינו, ה"יידיש" של הספרדים, אינה מובנת למאזין.

אלה שורותיו הראשונות של השיר, על-פי התרגום שמופיע בויקיפדיה:
תרגום לעברית, המקור בלאדינו:

בצאת המלך נמרוד אל השדה
הוא הביט אל השמיים ואל הכוכבים
וראה אור קדוש ברובע היהודי
אות להולדתו הקרובה של אברהם אבינו

פזמון:

אברהם אבינו, אבינו היקר
האב המבורך, האור של ישראל
אברהם אבינו, אבינו היקר
האב המבורך, האור של ישראל

Kuando el Rey Nimrod al kampo salía
mirava en el syelo i en la estreyería
vido una luz santa en la Djudería
ke avía de naser Avraham Avinu.

koro:

Avraham Avinu, Padre kerido
Padre bendicho, luz de Yisrael
Avraham Avinu, Padre kerido
Padre bendicho, luz de Yisrael.

השיר הנאיבי מספר גם על השלכתו של אברהם המרדן אל הכבשן ועל הצלתו בידי המלאך, שצינן למענו את האש. השיר ממשיך בהכרה באל אחד, אל האמת. יופי של שיר, ממש!

מה נאיבי בו? השורה השלישית בשיר! "וראה אור קדוש ברובע היהודי". הנה כי כן, היהודים מרוכזים כבר אז בגטו, עוד לפני שאברהם אבינו נולד, עוד לפני שאנו הופכים לעם, עוד לפני שיהודה בכלל עלה במחשבה להיבראות. יהודה, שעתיד להעניק לנו את שמו הפרטי כשם ללאום, הוא רק הנין של הינוקא אברהם, שעתיד להיוולד.

המשורר, על-פי בחינת המשך השיר, שלרוב אינו מושר - מיטיב לשחות בים המדרש. מכיר היטב את ההבדל בין פשוטו של מקרא לבין מדרשו. ובכל זאת, נראה שהוא מתגורר בתוך ה"ג'וּדֶרִיָה" (שכונת היהודים) ובה הוא בוחר למקם את האור הקדוש שנמרוד ראה. הוא נאיבי גם כי הוא מכנה את אבי האומה "האבהמבורך, האורשלישראל".

שוב, ישראל הוא יהיה ברבות הימים נכדו של הרך הנולד (לכשייוולד). אברהם העברי ראוי בהחלט לכינוי "אור", שהרי הוא זה שינחיל לנו את השם הקיבוצי "עבריים" על שם מקורו,מעבר הנהר. שורות אלו שאני משרטט נכתבות עברית. אבל "אור של ישראל" (שנולד בשם יעקב)?

נאיביות במיטבה. בעקבות המשפט הקודם, בו דברתי על שפתנו היפה, הייתימצווה לתרגם את הביטוי הצרפתי הזה -Naïveté- לשפת עבר. אבל למרות שיגעתי הרבה עדיין לא מצאתי. "תמימות"או "תום-לב" אינם תחליפים לשוניים ל"נאיביות", שכל עיקרה חוסר ניסיון או היעדר תחכום. "תורת ה' תמימה".התמימות היא השלמות, מה שאין כן הנאיביות.

הנאיבי רואה מהרהורי לבו. הוא מאמין שבכוחו לעצב את הסביבה כך שתתאים למה שמתחולל בדמיונו. נאיביות בשיר אינה מסוכנת. נאיביות בניהול ענייני האומה היא הרת אסון. לחלום על ה"ג'וּדֶרִיָה" והאור הקדוש שבוקע ממנה, עושה רק טוב לשיר ולנשמה.

אבל יש נאיביות שהיא מסוכנת להחריד: זו שבאה לידי ביטוי אך לא בשירים מתוקים, אלא בפעולות נמהרות שגובלות בפשיעה. פשיעה לאומית, צריך לומר.

לחשוב שאם רק נאסור על יהודים להתפלל בהר-הבית, נתקין מצלמות שירגלו אחרי שפתותיהם של העולים להר לבל ימלמלו הגיג של תפילה, וגם נישבע בקול ניחר (בעברית, באנגלית ובערבית) שלא נשנה את "הסטטוס-קוו" - לחשוב על כל זה ולהאמין שאז תיפסק מייד הרצחנות הערבית ברחובותינו זה לא רק חלום באספמיה (España = ספרד)...זו קטסטרופה של ממש!.