הדת היהודית היא דת מסיונרית

בארץ יש כרבע מיליון אנשים החיים ומתנהגים כיהודים לכל דבר, שקשרו את גורלם בגורל המדינה, אולם אינם זוכים להכרה מטעם הממסד הדתי ובעיקר החרדי. הטענה המושמעת חדשים לבקרים היא כי הדת היהודית אינה דת מסיונרית, ככזאת שמעוניינת להכיל הרבה מאמינים, אלא לשמור על היחודיות שלה ושל עם ישראל. ולכן היא מרחיקה ממנה גורמים כמו עולים חדשים מרוסיה, וממדינות אחרות כמו אתיופיה, בהעמידה תנאים בלתי אפשריים להימנות על היהודים, ודוחה אותם ומציבה בפניהם מכשולים בלתי עבירים.

בעבר היו נישואי תערובת הן של המנהיגות - אברהם, יעקב, משה ועוד, ידוע הסיפור על רות המואביה המועלה על נס, כל אימת שמדברים ומדגימים את היחס לגרים, ומפליגים בשבחה עד כדי ציון שהיא סבתו של דוד המלך, ומי כמוהו היה ידוע באהבתו לנשים שגם לקח לו את אבישג השונמית לאישה.

ומכאן לא ברורה עמדת היהדות החרדית הדוגלת בהתרחקות מכל אלה הרוצים לבוא בשערי הדת. לא מזמן סיימתי לקרוא את ספרה של נועה ירון שחזרה בתשובה, ובספר היא מתארת את השלבים שבה עברה מהיותה כופרת מוחלטת ועד להתמכרותה לדת היהודית.

הספר מבחינה ספרותית לא משהו, אולם התהליך שהוא מגולל בפרוט רב, ומראה את כל השלבים, והנה מסתבר כי הדת היהודית ושלוחיה היא מסיונרית, אלא שהיא פועלת על החילוניים ולא על הגויים, או כאלה הרואים עצמם כיהודים.

כך קורה שהאב הרוחני דניאל, מטיל את צלו וכל כובד משקלו על-מנת לשכנע את עלמה (היא נועה) כי זו הדרך ואין בלתה, לאחר מכן באה כמובן הנסיעה לנחמן מאומן, עם שלל הגימיקים המתלווים לנסיעה, ההתחברות לברסלבים שנראה לי שהם החסידים הקיצוניים ביותר בצד של המסיונריות, ורואים אולי שליחות בהגדלת מספר בעלי תורה.

ומכאן שאין זה נכון לאמר שהדת היהודית אינה מיסיונרית, היא דת ככל הדתות הרוצה להאדיר את שמה וכוחה, ושליחיה מנצלים אותה כקרדום לחפור בו ולעשות לביתם. צריך להסתכל עליה ודרכה בעינים מפוקחות, פקוחות לרווחה ולא לרוץ כחסיד שוטה אחר כל הגורויים הדתיים.