כולנו מכירים את מאמר חז"ל: חיים ומוות ביד הלשון. למילים יש הרבה יותר כוח ממה שנדמה לנו, הרבה יותר מסך האותיות וההברות שמרכיבות אותן. כאשר אומרים למישהו שהוא נראה רע, מצב הרוח שלו יורד פלאים. לפעמים אותן מילים מלוות אותו במשך כל היום ומאפילות כל מקום שאליו הוא מגיע. בשביל להתחסן מפני הפגיעה של המילים, צריכים לפתח עור פיל, אך כשמדובר במישהו קרוב לנו, זה הרבה יותר מסובך.

בפרשתנו "וישב", אנו פוגשים את יוסף ואת אחיו שמתנכלים לו. היחס העוין של האחים נבע מכך שיוסף סיפר לאביהם יעקב על מעשים שליליים שעשו. יוסף דאג לאחיו ופעל מתוך רצון טוב, אבל הוא השתמש במילים שפצעו את אחיו ופגעו בהם. כתוצאה מכך התפתחה שנאה בין האחים ליוסף, הם זרקו אותו לבור ומכרו אותו לעבד.

הדיבור על מה שרע מעצים את הרוע. אך למזלנו המשוואה עובדת גם בכיוון ההפוך - מילים חיוביות ועין טובה חודרות לעומק הלב ומרימות את מי שמולנו לגבהים חדשים. העיסוק בטוב הוא תרופה אמיתית להמון רעות חולות.

לא פעם אנו נתקלים בהמון דברים שניתן וצריך לשפר בבית, אם זה בין בני הזוג ואפילו עם הילדים. לפנינו פרושות שתי דרכים; אחת קצרה שהיא ארוכה - להעיר, ואחת ארוכה שהיא קצרה - להאיר. הרבה יותר קל להציף את מה שלא טוב, להעיר ולבקש/לדרוש מהצד השני לתקן את המצב ולהשתפר. יכול להיות שזה מה שאכן יקרה, אבל התחושות הקשות והאווירה העכורה שיתלוו לתהליך יורידו מערכו ויפגמו בתוצאות. לעומת זאת אם נבחר להחמיא, להבליט מה 'כן' ולא מה 'לא', הצד השני ייפתח לקראתנו וירצה לשמוע ואפילו להתקדם למעננו.

כך מתנהלים דברים, כך יוצרים שינויים, באהבה ובאמונה, לאט-לאט, בסבלנות. והכי חשוב - עין טובה ומחמאה!