איפה הכסף

על-פי דחות מבקר המדינה, הכסף האמור היה מחולק על-ידי הרשויות ואורגני המדינה לעסקני המפלגה ומקורבים על חשבוננו ועל גב הציבור, ולמי לא נותר? לנכים [רק השבוע (2/11/2015 )נפלה הצעת חוק של אילן גילאון (תיקון - השוואת קצבת נכות 2160 שקל לשכר המינימום), התשע"ה-2015] לזקנים למשפחות חד-הוריות ולשכבות המוחלשות.

ח"כ אילן גלאון ציין מעל בימת הכנסת: לכל איש ואישה בבית הזה יש סיכוי להפוך לאדם מוגבל, כל האנשים הם או מוגבלים או נשאי מוגבלות או שיש להם מוגבלים במשפחה. לא מדובר כאן בחמלה, מדובר בזכויות ביטוח של כל אזרח במדינה, שיודע שבסופו של דבר הוא ייפול לבד. יש לכולנו הזדמנות לעשות פעם אחת צדק. העלות של החוק הזה היא 6 מיליארד שקלים בשנה הראשונה בלבד.

הגא השלטון - המועמד הנבחר

תמיד אנחנו נראה מועמד, או הטוען לכתר תחילה, שיילחם על עקרונות אידאולוגיים, יגדיל ויאדיר את שמו ואת עצמו ואת מפלגתו ויצביע על הכשלים המערכתיים של המפלגה האחרת ואף יתקוף את המפלגה השלטת ובסופו של יום, עם תפיסת הגא השלטון יתחיל "ללמוד" לאחוז בטיעונים ותירוצים של הצדקה והסתרה להתנהלות ממשלתית קלוקלת, מה שמוביל למסקנה, שלמעשה אין שוני ממשי בין כל המפלגות הציוניות. כך למשל כשמרץ הייתה בקואליציה היו אילוצים וסדרי עדיפויות, שלא באמת שינו סדרי עולם.

ברור לכולם כי ההתנהלות של המפלגה האוחזת במושכות השלטון הופכת להיות זהה להתנהלותה של המפלגה שהחזיקה בשלטון קודם לכן, הדרישה לשקיפות מלאה מתפוגגת לה ומתחלפת בהסתרה ובתירוצים שונים ומשונים.

המועמדים בבחירות או המפלגות, אין ביכולתם תמיד להוציא מכיסיהם את הוצאות הבחירות, ולכן הם נדרשים לתומכים ולספונסרים, וזה הסיבה שחוק מימון בחירות הגביל את גובה התרומות. מכאן הדרך הפכה הדרך לקצרה יותר והמועמד נדרש לשלם את "חובו" ולתגמל את מקורביו, דרך אותם עסקנים פוליטיים וחברי מרכז או תורמים, על דרך של מינויים או ביצוע עבודות, שאם לא כן יבולע למועמד הנבחר, משום שהם מחזיקים את המועמד "במקומות הרגישים". למעלה מכך, הספונסרים דורשים את "ליטרת הבשר" משום שלשיטתם הם אלה שהביאו את המועמד הנבחר עד הלום ואלמלא הם הוא היה אפיזודה חולפת. הטכניקה של הספונסרים היא להחזיק ראיות נגד "המנצח" ולהזכיר למועמד הנבחר מפעם לפעם למי הוא חייב את היותו ראש עיר או שר או ראש ממשלה.

הכשל המערכתי

כל שר אוצר יכול היה לבער את שיטת העברת כספים למקורבים, ולא עושים דבר האוצר מודע להתרחשויות אף ניתן ניתן לומר שיש עצימת עיניים במשך כל תקופת כהונתם, מכאן הכשל הוא מערכתי ומובנה בתרבות הפוליטית שלנו.

מה שמתברר הוא משרדי הממשלה מסייעים באותו התנהלות קלוקלת, כאשר הם משאירים פירצה לראשי הראשויות להתנהל בהעדר נוהל תקין מזה זמן רב. כך למשל במשך שנים "משרד הפנים מתרשל בפיקוח על מנהל תקין, ניתן לומר תוך עצימת עיניים מוכוונת, שמטרתה לאפשר לרשויות לעשות כבתוך שלהם בכספים הנגבים מהתושבים תוך כדי העיריות ממשיכות לחגוג על כספי ציבור כאשר מזמינות שירותים ללא מכרזים שקופים או שוויוניים".

הדברים שלעיל, כאמור עולים מדיון [30/11/2015] שהתקיים בוועדת לביקורת המדינה, בדיון נטען שהכספים המבוזבזים מחולקים למקורבים, חלקם מגיעים ממימון על-ידי משרד האוצר והחלק האחר מגביית ארנונה על-ידי הרשות המקומית מהתושבים. הדברים שנאמרו התבססו על דוח ביקורת המדינה... [דוח מבקר המדינה בנושא שכירת יועצים חיצונים].

בדיון המוזכר לעיל גיליתי דבר תמוה ביותר כאשר חברי הכנסת מיש עתיד והמחנ"צ האשימו את נציגי משרד המשפטים בסחבת מוכוונת מראש כאשר הם מתמהמהים מזה כשנתיים.

מהדיון האחרון בוועדה לביקורת המדינה בו התחייב נציג משרד הפנים שתוך שלושה חודשים להפיץ את את הנוהל לכל ראשויות המקומיות לאור החלטת בג"ץ לפני שלוש שנים, בעקבות האשמות הקשות של חברי הכנסת נציגי משרד פנים הזעיקו את חיים ביבס המכהן כי יו"ר מרכז השלטון המקומי לדיון.

ככל הנראה הוא נקרא לאולם הוועדה במסרונים והתחילו חילופי צעקות וביטויים מעליבים הדדים מצד חבר הכנסת מיקי רוזנטל אל חיים ביבס: "אתה בור אינך יודע את העובדות". וזה משיב לו "אתה בור ופופוליסט". מה שמעניין היה, הן לא הצעקות, אלא העובדה שהיה שיתוף פעולה וחיפוי בין נציגי משרד הפנים לבין יו"ר מרכז השלטון המקומי, שכן האחרון הוזעק כדי "להציל "אותם מהביקורת של חברי ועדת ביקורת המדינה בכנסת, שעשו את מלאכתם נאמנה ובצדק רב.

חברי הכסת עוד האשימו את נציג משרד הפנים, כי הוא דורש דוחות מהרשויות המקומיות על ניהול תקין - אך כשאלו נשלחות למשרדם, לא נעשה דבר, שכן משרד הפנים לא בודק אותם.

עוד טען יועמ"ש של משרד הפנים בוועדה לביקורת המדינה בכנסת שאין מתפקידם לפקח על הרשויות המקומיות, ואני שואל האומנם?

די אם נעיין בדוח מבקר המדינה, ונבין שהנאמר על-ידי היועץ המשפטי של משרד הפנים היה הבל ורעות רוח. עו"ד תומר רוזנר, יועמ"ש של ועדת ביקורת המדינה הוסיף וציין עוד "כי נוהל חובת המכרזים של הרשויות המקומיות בישראל מיושנות ואינן שקופות - ואין די בנוהל חדש - אלא יש הכרח בתקנות מחייבות".

הוראות החוק המחייבות:

מצד אחד: סעיף 197 בפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע, כי עירייה לא תתקשר בחוזה להעברת טובין, להזמנת טובין או לביצוע עבודה "אלא על-פי מכרז פומבי". הוראות דומות נקבעו על-ידי המחוקק בצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950 ובצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958.

מצד שני: סעיף 198 לפקודת העיריות מסמיך את שר הפנים להתקין תקנות, שבמסגרתן הוא רשאי לקבוע סוגים של חוזים שבהם רשאית העירייה להתקשר ללא מכרז. בתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987, ובתוספות לה, נקבעו מהם התנאים שבהם רשאית רשות מקומית להתקשר בפטור ממכרז. התנאים כאמור נקבעו בתקנות, תלוי בגובה סכום המכרז, ואם לא מכרז פומבי בגלל הסכום המופחת אז התקנות מחייבות במכרז זוטא, על-פי רשימת מלאי של יועצים או ספקים, לאחר שהרשות פונה אליהם לקבל הצעות מחיר להשתתפות במכרז.

הרשויות "מצפצפות" על הוראות החוק ופסיקת בג"ץ

אלא מה שקורה,הרשויות המקומיות פשוט מתעלמות מהוראות החוק או חורגות מסמכותן ומתקשרות עם המקורבים בהם היא חפצה בהליך של "פטור ממכרז" כך למשל: בתקנה 3(8) לתקנות המכרזים, בסעיף 3(8) לתוספת הרביעית לצו נקבע אחד מסוגי החוזים באמצעותם רשאית העירייה להתקשר ללא מכרז. ובלשון פסיקתו של בית המשפט העליון: הפטור ממכרז הוא חריג לכלל לפיו ההתקשרות צריכה להיעשות בעקבות עריכת מכרז פומבי, וכי ככל חריג יש לפרשו על דרך הצמצום.

על אף הוראות החוק הרשויות עושות בכספי הציבור כבתוך שלהם ומחלקות את הכספים למי שהן חפצות ביקרם. וכאשר בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו בבג"ץ 4672/90 [וכן עע"ם 6145/12] קבע לעניין הוראת תקנה 3(8): "כי עקרונות המנהל התקין ודיני המכרזים מובילים למסקנה שיש להעדיף התקשרות בדרך של מכרז פומבי על פני דרך אחרת. אומנם תקנה 3(8) מאפשרת פטור ממכרז אולם הוא חריג לכלל, ולכן יש וצריך לפרשה בצמצום. עוד קבע בית המשפט העליון כי גם בהליך הפטור ממכרז יש להבטיח הזדמנות שווה ושמירה על טוהר מידות.

דוח המבקר המדינה קובע:

מדוח המבקר עולה כי "הרשויות מבצעות מסלול עוקף מכרזים. הדרישות במכרז אינן תואמות את ביצוע העבודה, עבודות רבות נמסרות ללא מכרז וללא דיון בכך. יתרה מזו עיריות מעסיקות עובדים-לשעבר כיועצים חיצוניים".

נטען על-ידי נציגת מבקר המדינה בוועדה לביקורת המדינה (30/11/2015): משרד הפנים התחייב והבטיח כאן לפני כשנתיים, להוציא הנחיות - ועד היום טרם מילא התחייבותו. הרשויות לא מדווחות על נתוני העסקת יועצים חיצונים של חשמל, אבטחה ופיקוח כפי שהם מתבקשים. גם לאחר שנבחרו היועצים, יש ביניהם שהתחילו לעבוד ללא הזמנת עבודה וללא הסכם בכתב". לדבריה, ישנן רשויות שבהן ההתקשרויות נעשו במשך 16 שנים ללא הליך מוסדר.

בדוח המבקר בסוגיית חוק מימון הבחירות שפורסם ביום 2.11.15 והתייחס לסוגיית מימון הבחירות המקדימות (פריימריז) נמצא כי לפחות 10 חברי כנסת עברו על חוק מימון מפלגות וקיבלו דוח שלילי על-ידי המבקר ועניינם עבר לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה. מקרהו של אורן חזן היה חמור מכולם שכן לדברי המבקר הוא הגיש תצהיר כוזב. מבקר המדינה מצא לנכון לציין בדוח את העונש הקבוע בסעיף 239 לחוק העונשין.

מבקר המדינה קורא למחוקק להחיל אחריות פלילית גם על מי שהיה מופקד על נכסי ציבור שבהם נעשה שימוש פסול בבחירות מקדימות, בדומה לנקבע לגבי הבחירות לכנסת והבחירות לרשויות המקומיות.

סוף דבר הכול נשמע

כל מי ששאל איפה הכסף גם עוצם עיניים ומיתמם, הנבחרים יודעים בפועל לאן באמת הולך הכסף.

לא רק ראשי ערים מצפצפים על הוראות החוק ומחלקים את כספי הציבור למקורביהם אלא גם שרים וחברי כנסת כשהם מתעלמים מהוראות חוק מימון מפלגות ומקבלים תרומות מתורמים שלא כדין, מה שמוביל בסופו של דבר לחוב מול התורם והצורך לתגמל אותו בעתיד, ולכן הכשל הוא מערכתי תרבותי.

תובנה: ניצול ציני ופוליטי של כשל מערכתי על-ידי מנהגי מפלגות
לטובת עשיית הון פוליטי והשגת שלטון.