אורה התלוננה השבוע כי תלשו לה את הסרט הכתום. גם איזי סיפר שכאשר חזר לחניה לא מצא את הכתום. בשבת קפץ בני עם הרכב להשתכשך בבריכה של הקיבוץ השכן. כאשר חזר מצא כי לא רק שנתלש הסרט הכתום אלא חברי הקיבוץ הגדילו לעשות ותלו סרט כחול על המכונית.
והרי בפעולה פשוטה זו של קשירת סרט על גבי מכונית פרטית תמצית ההבדל בין ה"כתומים" ל"כחולים".
כאשר אני יורד לצומת הקרוב ובידי סרטים כתומים אינני קושר סרט מבלי שנתבקשתי לעשות כן על-ידי בעלי הרכב - בחירה חופשית. כאשר מציפים בלילה את רעננה עם סרטים כתומים, שמים אותם תחת שמשות הרכבים מצורפים לדף הסבר המשאיר בידי בעל הרכב את הבחירה החופשית, להתקין את הסרט או לאו.
ואילו חברי הטובים מהשמאל כופים עלינו את הסרט הכחול, מבלי לשאול לדעתנו. מורידים סרט כתום המביע בפומבי את דעתנו על הגירוש ותולים את הסימון הכחול מבלי להתייעץ, משמע הם יודעים מה נכון לשים על המכונית.
זוהי בתמצית כפיה.
זוהי בתמצית רמיה.
זהו בתמצית זיוף.
אם הסרטים מהווים מדד אוטונטי, עוקף סקרים ועוקף משאלים, ברור מי ניזקק לזיוף התוצאות על-ידי תלישת סרטים כתומים והצבה בכפיה של סרטים כחולים.
ובשמאל כמו בשמאל, ממשיכים לזייף משאלים, ממשיכים לזייף טופסי התפקדות, וממשיכים לכפות את סדר היום שלהם על העם היושב בציון. והרי כל פעולותיהם רמיה, צביעות וכפיה.
ובינתיים, ביקשו שאחתום על עצומה נגד פינוי מקלט לכלבים עזובים ומסירת השטח לידי קבלנים...
המטרה הפעם - לפחות מצד יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין וחברי הכנסת מיכאל איתן ורוני בר-און החברים בוועדה - היא למנות יועץ שיעמוד עם גו בפני היועץ המשפטי לממשלה ובפני בית המשפט העליון 
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
