יוצאים יחד מגוש קטיף

יוצאים יחד ביום ההינתקות, עם אחינו מגוש קטיף. זה צו השעה החברתית למען שלמותה ואחדותה של מדינת ישראל. יוצאים יחד מגוש קטיף, כאחים בתקומת העם היהודי ולא כאויבים. יוצאים יחד מגוש קטיף כחברה ישראלית שהמחר שלנו במדינת ישראל חשוב להם. יוצאים יחד מגוש קטיף עטופים בקשרי אחים יהודים, עטופים בכאב ודמעות, עטופים בצער: "אל תעקור נטוע", ובפרט עטופים במשפט: "ואהבת לרעך כמוך" ביציאה מגוש קטיף.

היום, ערב ההינתקות מגוש קטיף, אזרחי מדינת ישראל עומדים בפני אחת המשימות הקשות ביותר שהחברה הישראלית יהודית אמורה להתמודד אתה. המשימה קשה לכולם בתוך הזהות היהודית שכל אחד הביא מבית אמו ואביו, היא קשה לחברה הישראלית שידעה לעמוד במשימות מורכבות ביותר ויכלה להם, היא קשה לחברה הישראלית שידעה ימים קשים של פילוג ופלגנות חברתית-כלכלית-פוליטית ויכלה להם, היא קשה לחברה הישראלית שידעה לעמוד בפני אויבים מבחוץ שצרו על קיומה של המדינה ויכולנו להם. והיום משימת הינתקות מגוש קטיף היא מהמשימות הקשות והרות הגורל ביותר לחברה הישראלית, מפני שתושבי גוש קטיף אינם אויבים, הם אחים לנו שיצאו לשליחות בשם כל ממשלות ישראל לבנות בית, לטעת עץ, להיאחז באדמה, לשתול זרעים, ללדת ילדים ולבנות חזון בגוש קטיף, היום הממשלה קוראת להם לחזור לירושלים מהשליחות ארוכת השנים בגוש קטיף.

בחסות הליך דמוקרטי שבסיסו מושחת, מסואב ורווי בתקציבי ענק, התקבלה ההחלטה הדמוקרטית לפינוי גוש קטיף, החלטה בחסות הדמוקרטיה אבל עם סירחון שיוביל את החברה הישראלית עוד הרבה שנים אחרי ההינתקות. למעט המעטפת הדמוקרטית בכנסת, שום דבר לא היה כשר ציבורית בתהליך קבלת ההחלטות בהצבעה בכנסת ישראל, לוליינות פוליטית, כסאולוגיה, ניוון אידיאולוגי ובפרט בצע מפלגתי גדול הניע ואיפשר את קבלת ההחלטה הדמוקרטית על פינוי גוש קטיף, אבל זו הדמוקרטיה ואלו נבחרי הציבור שהחברה הישראלית בחרה והצביעה עבורם בקלפי ותהיה אשר תהיה דרכם, את ההחלטה הדמוקרטית הם העבירו בכנסת.

מנגד קמים הקוראים לסרבנות בהינתקות, קריאה רבנית שיש בה את הסכנה למלחמת אחים, קריאה המערערת את חוסנה של המדינה, קריאה הקוראת תגר על עצם קיומנו כעם יהודי במדינת ישראל, קריאה לסרבנות בהינתקות שמדליקה את הפתיל הרועם בהרמת נשק איש על אחיו. הקריאה מגיעה גם מתוך מצוקה של מתיישבי גוש קטיף הקוראים לסרבנות מתוך יסודות בתיהם, מכאב העקירה של הנטוע, מהדמעות על קברי המתים הקבורים בגוש קטיף, סרבנות המגיעה מהשבר של החזון שסלל את שבילי ההתיישבות היהודית בגוש קטיף.

בתווך עומדת החברה הישראלית, חילוניים, מסורתיים, דתיים, חרדים על כל גווני הקשת החברתית-כלכלית-פוליטית מול תהליך ההינתקות מגוש קטיף ונחשפים למחאה של המתיישבים, מחאה ההולכת ומתגברת ככל שזמן הפינוי קרב ובא, מחאה דמוקרטית של אנשים הנלחמים על שברי חזונם. הכול לגיטימי במחאת תושבי גוש קטיף, סגירת צירים, הבערת צמיגים, שיבוש החיים במרחב הישראלי, צעדות מחאה, מעצרים המוניים, זכות השתיקה במעצר, כתיבת מאמרים והפלת אתרי אינטרנט, צביעת כבישים ועצירת רמזורים, יום צום ההינתקות ויום תפילה המונית לאורך צירי התנועה, הכול לגיטימי במחאה פרט לדבר אחד שהוא בנפשנו: "אל תרים נשק על אחיך, אל תדרוך נשק מול אחיך, אל תלחץ על ההדק וגם לא רק לשמיים". אותה פיקה קטנה של התרמיל, אותו רעש של כדור העושה את דרכו לאחיך או לשמיים, תבעיר את מלחמת האחים שתביא חורבן על מדינת ישראל.

תושבי גוש קטיף: המשיכו את מחאתכם הלגיטימית עד ליום הפינוי. ביום הפינוי תפסיקו כי זה כבר לא יהיה לגיטימי. אני מגיע לצעוד אתכם יחד אל חוץ לגוש קטיף, מתוך אהבת אחים יהודים, מתוך אחדות מחבקת ותומכת, מתוך צער וכאב של: "אל תעקור נטוע", מתוך כאבכם על שבר החזון שהלכתם בשביליו, מתוך דאגה ליום המחר שלנו במדינת ישראל. אני מגיע לצעוד אתכם יחד מגוש קטיף לארץ ישראל. לא נפקיר אתכם בכאבכם הרב וגם לא נפקיר את עתידה של מדינת ישראל ביום שאחרי ההינתקות מגוש קטיף.

יוצאים יחד מגוש קטיף בכדי שלא נקרא קדיש ביום שאחרי על אהובינו ועל המולדת, הסכנה שביום שאחרי היא הסכנה הגדולה שרובצת לפתחה של מדינת ישראל והעם היהודי. בידנו ומחובתנו לצעוד יחד מגוש קטיף למען המחר של כולנו במדינת ישראל. בין הכאוס שבמלחמת אחים בתהליך ההינתקות לבין כאב העקירה מגוש קטיף, אני בחרתי בכאב העקירה.

אני קורא לכולנו לצעוד יחד מגוש קטיף למען המחר והעתיד של מדינת ישראל, מדינת העם היהודי.

אדרי יצחק ג'קי - דימונה