"לא חוגג סילבסטר, חוגג שנה חדשה" - האמנם?

1. 'סילבסטר' הוא הכינוי הנהוג בישראל לחגיגות ערב השנה האזרחית החדשה ב-31 בדצמבר. ברוב העולם המערבי, לעומת זאת, היום הזה ידוע פשוט כ'ערב השנה החדשה'. אז למה סילבסטר? כי בכנסייה הקתולית יום זה מוקדש לאחד האפיפיורים הראשונים ששמו היה - ניחשתם נכון - סילבסטר. לא הרבה ידוע עליו, אבל היסטוריונים נוטים להניח שהוא זה שעמד מאחורי צעדים אנטישמיים מסוימים של הכנסייה הקתולית, כמו שידול הקיסר קונסטנטינוס (שהתנצר בהשפעתו) לאסור על יהודים לגור בירושלים. למה בישראל משתמשים דווקא בשם הנוצרי כל כך? כי חגיגות סילבסטר, למרבה הצער, התקיימו כאן עוד בימי המנדט הבריטי, כאשר רוב אזרחי היישוב היהודי בארץ הגיעו ממדינות בעלות אוכלוסייה קתולית גדולה בהן היה נהוג השם הזה - גרמניה, צ'כיה, הונגריה, וכדומה.

2. תחילת השנה החדשה באחד בינואר מקורה במסורת רומאית אלילית. לוח השנה הגרגוריאני המקובל היום מבוסס על הלוח היוליאני - לוח השנה הקרוי על שמו של יוליוס קיסר, שהנהיג אותו ברחבי האימפריה הרומית בשנת 45 לפני ספירת הנוצרים. ארבעה מתוך שנים עשר חודשים בלוח הזה (ינואר, מרס, מאי ויוני) קרואים על שם אלילים רומאיים. הראשון בינואר היה לפיכך במשך מאות שנים חגה פגאנית - הרומאים הקדישו את היום הזה לאליל יאנוס, שבמיתולוגיה שלהם היה ממונה על שערים, פתחים והתחלות. בניסיון לנתק את יום תחילת השנה מהמשמעויות הפגאניות שלו, הכנסייה הנוצרית הוסיפה לו שלל משמעויות: מיום שחולק כבוד למריה אם ישו ועד יום חגיגות ברית המילה של ישו התינוק.

3. תחילת השנה האזרחית כנראה מוזכרת כבר במשנה כחג גויי מובהק: במסכת עבודה זרה פרק א' מונה המשנה את חגי הנוכרים: "ואלו אידיהן [=חגיהם] של גוים: קלנדא, וסטרנורא, וקרטסים, ויום גנוסיא [=הכתרה] של מלכים, ויום הלידה, ויום המיתה, דברי רבי מאיר". 'קלנדא', שצליל שמו מזכיר את המילה 'קלנד"ר (לוח), מתייחס ל-1 בינואר. כפי שמפרש רבנו עובדיה מברטנורא: "שמונה ימים אחר תקופת טבת". ה-1 בינואר, כידוע, חל 8 ימים אחרי חגיגות הכריסטמס ב-25 בדצמבר, וכנראה שלכך מכוון רבנו עובדיה בדבריו.

4. בגלל המשמעויות הנוצריות והפגאניות שקשורות לסילבסטר, יהודים בארצות שבהן הוא נחגג נהגו לא רק שלא לחגוג אותו - אלא אף לא ללמוד תורה או לעסוק בדברים שבקדושה (בחסידויות רבות נוהגים עד היום להקדיש את הלילה הזה למשחקי שחמט). ויש עוד סיבה שבגללה לא יצאו לבתי המדרש ללמוד בלילה הזה - השכנים הגויים השיכורים נהגו לא פעם ליזום פוגרומים ביהודים כשעשוע לחג.

5. במשך דורות ארוכים, ערב השנה החדשה והשנה החדשה בלוח האזרחי (31 בדצמבר וה-1 בינואר) היו תאריכים שהוקדשו להתנכלות ליהודים: שריפת ספרי קודש ובתי כנסיות, עינוי פומבי של יהודים, וכמובן - רציחות. האפיפיורים של ימי הביניים והרנסנס אהבו גם להכריז גזירות על היהודים בתאריכים הללו. ביום השנה החדשה של 1577, למשל, האפיפיור גזר על יהודי רומא להאזין מדי ליל שבת אחרי התפילה לדרשה של מטיף נוצרי - המתחמק מנוכחות עונשו מוות. ביום השנה החדשה של 1581, אותו אפיפיור שלח את חייליו להחרים את כל ספרי הקודש של הקהילה היהודית ברומא. ואלו רק שתי דוגמאות בהיסטוריה ארוכה של התנכלויות-לרגל-השנה-החדשה.