טרנד המותג הפרטי שטף את ישראל ונכנס בשנים האחרונות כמעט בכל מקום ופינה. מבחינים במספר רמות של מותג פרטי. קיים מותג פרטי הנושא את שם הרשת באופן מפורש, כמו שופרסל, רמי לוי, הום פוקס וקיים מותג פרטי המשויך אסוציאטיבית לשם הרשת, לדוגמה מותג לייף או סאנדיי של סופר פארם.

מקובל להציע ללקוח מספר חלופות על המדף, בדרך-כלל ברמות של good, better, best, במילים אחרות מאפשרים ללקוח "בחירה בין מספר חלופות", השארת חלופה אחת בלבד על המדף, תחת שם הרשת בלבד מעוררת באופן טבעי התנגדות אצל הלקוח, אשר רוצה לבצע השוואת מחיר, מבקש מבחר, עושר ומגוון וכמובן להחליט בעצמו.

רשתות השיווק מבינות התנהגות זו של הצרכן, מה שבאופן טבעי מגביל את מספר המוצרים תחת מותג פרטי, עליו הרווח לרשת גבוהה באופן משמעותי ופועלות בדרך נוספת על-מנת להגדיל את שליטתן על המדף.

מה הן עושות?

הן מכניסות מוצרים תחת שמות שונים, שאינו המותג הפרטי, כאשר הם מיובאים על-ידי הרשת ולמעשה הם מותג פרטי במספר שמות שונים, ניתן להפוך את המוצר ולראות מי היבואן, אם כי קיימים גם מקרים שהרשת מטשטשת זאת ומבקשת מהיבואנים לבצע עבורה את היבוא באופן בלעדי.

בדרך-כלל הרשתות מתחילות לייבא מוצרי מכולת יבשים, כמו פסטות, שימורים, ממתקים, עוגות וכו', כאמור, כל המוצרים האלה לא מופיעים תחת מותג הרשת, אלא בשמות אחרים ובדרך-כלל בשמות בלועזית, אשר נותנים ניחוח של חו"ל במדף. בדרך זו כובשת הרשת שטחי מדף נוספים ונותנות לצרכן את ההרגשה של חופש ומגוון עשיר ורחב, בעוד ששליטתן במדף הולך ומעצים.