לשחרר את משה קצב

בעוד זמן קצר תעמוד שאלת שחרורו של משה קצב - נשיא המדינה בעבר, לאחר שיעברו שני שלישים מזמן ישיבתו בכלא. ניכוי השליש לקצב עדיין לא נראה באופק. האיש לא הביע חרטה על משהו והוא מסרב להודות במעשהו. אבל למרות הכול הרי שלדעתי צריך להפעיל את השליש ולשחרר את האיש שחי בנס. משה קצב הפך מהאזרח מספר אחד לאסיר מספר אחד. אין ספק שמי שחפץ לשחק ברשמיות ב"חוק יבש" וב"אתיקה" שאיננה אתיקה, הרי שהוא יהיה הצודק בסיפור הזה, של אי-השחרור המוקדם של קצב. אבל מאחורי הרשמיות הזו ישנו גם בן אדם, בן אדם שלא נותר לו בעולמו כבוד ויקר למרות שהיה פעם האזרח מספר אחד של מדינת ישראל.

לכולם הרי ברור וידוע מה מנע מקצב להודות, לפחות בחלק מהאשמות. על אי-ההודאה הזו הוא לא רק ששילם בחופש שלו אלא גם בבריאות שלו ואף בנפשו המעורערת. לא לחינם ביהדות מבקשים להעניק לעשיר שהפך לעני את מה שקיבל ואכל בימיו הטובים. הירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקא סוחבת עימה משקעים נפשיים קשים, שלפעמים ההתאבדות אורבת בפינה. קצב נשבר הרבה זמן לפני שבית המשפט חרץ את דינו. התקשורת, ארגוני הנשים, אלה שכל כך זעמו מבחירתו לנשיא ועוד ערב רב שעלה עימם דאגו לערוך לקצב וידוי הריגה פוליטי, תקשורתי ואישי. נכון שהוא לא היה צדיק יסוד עולם אבל לאחרים - שעשו לא פחות עבירות דומות לשלו, ובתפקידים די זהים לו, אפילו לא פתחו תיק של חקירה, ואנחנו יודעים בדיוק למי כוונתי. וזו הייתה עוד סיבה למצבו הנפשי של מי שהגיע לראש הסולם הישראלי ממעברת קסטינה שעל-יד קריית מלאכי.

נפלאות התורה

אני מבין את גודל הבעיה ה"משפטית" של אותם שופטים שיאלצו להחליט אם האיש השבור והמסכן הזה יצא הביתה או שיושאר בכלא לעוד תקופה לא קצרה, וימשיך לסבול התעללויות מעלובי החברה בתאים הסמוכים לו. ולשופטים הללו יש לי סיפור יפה מתחום הכשרות, שאולי יתן להם כיוון מסוים מה לעשות ומה להחליט ברגע הכרעת הדין. בבוקובסק שבפולין, שימש, טרום מלחמת העולם השנייה, הרב אברהם פינטר כרב העיר וכראש הישיבה שם. לימים הגיע לישיבה הזו אחיו הצעיר של הרב פינטר, שמלקה פינטר. האח הצעיר חסה בצילו של אחיו הגדול וידע כי אביהם מעריץ בנפש את בנו הבכור, ואף מבטל את עצמו מול הבן הבכור הזה. למול נפלאות התורה והיראה של אחיו הגדול הרי ששמלקה הצעיר שם לב באחד הימים, לעניין פסיקה הלכתית שגרמה לו לחשוב שוב פעם האם האח הגדול ראוי באמת להערצת היתר של אביהם.

באחד מערבי שבת - ממש לפני כניסת המלכה ששמה שבת, הגיעה אלמנה לבית הרב אברהם פינטר ובידה עוף. שאלת האלמנה הייתה האם העוף כשר או טרף. הביט הרב בעוף ומיד זיהה כי טריפה הוא. אבל אז הביט על האלמנה, אם לשנים עשר ילדים, ועצר מהדמעות לזלוג על לחיו. הרב פינטר ידע כי בעוף הזה מתחלקת כל המשפחה, ורק פעם אחת בשבוע. הרב פינטר הבין את גודל שברון הלב, כשהעוף יוטרף על לידו, ולכן הוא הכשירו. שמלקה הצעיר עמד מהצד וידע היטב את העבירה שעבר אחיו הגדול.

לימים שב שמלקה לוינה בירת אוסטריה לבית אביו, ושמע שוב ושוב את אביו מכנה את בנו הבכור "הרב שלי". באחת הפעמים פלט שמלקה בכעס לעבר אביו, כי ה"רב שלך מטריף ומאכיל איסורים את עם ישראל". האב הסתכל בבנו הצעיר במבט קשוח וביקש הסבר מיידי לדבריו. שמלקה סיפר לו את הסיפור והרב - האב מחה דמעה מעינו ופלט כי "יהיה לו גהינום בעולם הבא אבל אני כל כך רוצה לקבל גהינום כמותו בזכות חמלה דומה שאעשה".

אני מבקש מהשופטים, שיחליטו על שחרורו של קצב, לנהוג כמו שנהג הרב אברהם פינטר עם העוף של האלמנה, מהסיבה שאביו כל כך היה חפץ להיות עימו בגהינום...