לפי יהודה וינשטיין, לעולם לא יועמד איש לדין על מסירת סודות מדינה. היגיון פשוט העולה מהחלטתו (יום ד', 20.1.16) בפרשת הרפז.

וינשטיין קובע עובדתית: גבי אשכנזי מסר מידע סודי ביותר (הכי סודי שיש) למי שאסור להם לקבלו. היו אלו בעיקר עיתונאים מאנשי שלומו, וגם שר אחד. זה היה בשלושה מקרים:

• "מידע מסווג הנוגע בפעילות עתידית, סודית ביותר, שהייתה אמורה להיחשף רק לשותפי סוד, שעתידה הייתה להתבצע על-ידי ארגון ביטחוני אחר".

• "מידע על פעילות מבצעית מסווגת האמורה להיחשף רק לשותפי סוד, המתבצעת על-ידי צה"ל ועל-ידי ארגון ביטחוני אחר, לרבות חשיפת שיטת פעולה חשאית. המדובר בפעילות נמשכת של צה"ל, הנעשית גם על-ידי ארגון ביטחוני אחר, פעילות לגביה ישראל שומרת על מדיניות של עמימות".

• "מידע מתוך תוכנית מבצעית עתידית, המצויה בליבת הסוד, שסיווגה לשותפי סוד בלבד, לרבות יכולות מבצעיות וטכנולוגיות ואמל"ח ייעודי בפיתוח. בפני שר שלא היה שותף סוד, הוא חשף גם מידע על פעילות מבצעית שכבר נעשתה, כהכנה לביצוע תוכנית מבצעית עתידית זו".

אז מדוע אשכנזי אינו עומד לדין על המעשים החמורים הללו? וינשטייו מנמק: "למיטב ידיעתנו, בישראל מעולם לא עמד לדין פלילי אדם, שבמסגרת שיחת רקע לגיטימית, שהתנהלה בסמכות, חשף גם פרטי מידע שלא הייתה לו סמכות למסור, ובודאי שלא עמד לדין אדם כאשר מידע זה לא פורסם ואף לא הגיע לצנזורה, וממילא, לא נגרם נזק לביטחון המדינה.

"הנורמה הרווחת, כפי שעולה היא בין היתר מעדויות הצנזורית ובניהו; תרבות השיח של ראשי הארגונים הביטחוניים עם קבוצה של כתבים, לרבות גלישה לפרטי מידע עמוק אסור בפרסום; ומדיניות האכיפה בנסיבות דומות שנהגה עד כה, שהסתפקה בעיקרה בצעדים משמעתיים ומנהליים - כל אלה מניחים תשתית משמעותית עליה יוכל לבסס אשכנזי טענה של 'הגנה מן הצדק', אם יוחלט להעמידו לדין פלילי בעניין דנן".

וינשטיין יוצר כאן מעגל שוטה. אשכנזי לא יועמד לדין, כי איש לא הועמד לדין - ולכן אף אחד בעתיד לא יועמד לדין, כי איש לא הועמד לדין. לי זה מזכיר את דבריו של סר האמפרי ב"כן, אדוני השר": "אפשר לעשות הכל בפעם השנייה; אי-אפשר לעשות דבר בפעם הראשונה".

מעבר להיגיון הקלוקל והעקום שבכך, וינשטיין גם הופך את עצמו למחוקק-על. הוא עצמו מצטט את סעיף 113א לחוק העונשין: "מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו מאסר 15 שנה". זהו. המסירה היא העבירה. נקודה. פורסם או לא פורסם - זה יכול להיות לכל היותר נימוק לעונש. ברגע בו אשכנזי דיבר בצורה מופקרת על סודותיה הכמוסים ביותר של המדינה - הוא עבר עבירה.

וינשטיין אומר שאשכנזי יכול היה לטעון להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. נהדר. זה בדיוק מה שיטען מעתה כל מי שיועמד לדין על הדלפה: אם הרמטכ"ל(!) לא הועמד לדין על שלוש הדלפות(!) של מידע שאין סודי ממנו(!) - למה אני כן? וינשטיין קבר את העבירה הזאת, שהיא מן החמורות בחוק העונשין.

ליתר דיוק, וינשטיין אפילו נותן הכשר לנוהג הפסול הזה. מה שצריך, הוא אומר, זה כללים שיקבעו מה מותר ומה אסור. ואני חשבתי לתומי, שהרמטכ"ל לא אמור למסור דבר לעיתונאים. ואני חשבתי לתומי, שסודות מדינה הם סודות מדינה. ואני חשבתי לתומי, שמה שאסור לש"ג בשער הקריה אסור גם לרב-אלוף שבמרומי הקריה.

אולי מתאים שבכך מסתיימת הקדנציה של וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה: במתן הנחת סלב לאיש ציבור בכיר על עבירה חמורה. זה מאפיין מאוד את הקדנציה כולה, בה נרמסו עקרונות יסוד של אכיפה ושוויון בפני החוק.