הבל ורעות רוח

האמנים יצאו לקרב, שוב רוצים לפגוע בכיסם, והם לא יתנו זאת, השרה מירי רגב דורשת נאמנות למדינה, שומו שמים והאזיני ארץ, הם שהיו מורי הדרך, שקיבלו לאורך שנים כספים על-מנת שיוכלו להעשיר אותנו בדברי פרוזה ושירה, הם יצהירו על נאמנותם שלא לומר אהבתם לארץ.

במשך שנות המדינה היו שני פרקים, פרק א' של מקימי המדינה שהיו בעלי תפישה אידאולוגית מסוימת. התפישה הזו קיבלה מעמד של אליטה חברתית, היוצרים האמנים ברובם השתייכו לקבוצה זו, והם יכלו לעשות בעטיהם ככל העולה על רוחם.

אוי ואבוי למי שחשב אחרת והעז גם לבטא זאת, מיד היה חוטף מכל הכיוונים, כספים בוודאי שלא היה זוכה לקבל, כי הוא לא הולך בתלם. והימים חלפו שנים עברו, והנה קרה מאורע מכונן השלטון התחלף. בתחילה הימנים לא האמינו למה שקרה, הלכו על קצות האצבעות בדחילו ורחימו, נכנסו למוסדות השלטון והתנצלו על כל דבר שעשו לבטל את העולם הישן.

אבל עם הזמן הם הבינו שהם השולטים ועליהם לקיים את רצון הרוב הדמוקרטי, והחלו לשנות דברים, בתחילה קטנים ופעוטי ערך, ואחר כך העזו להיכנס למקדשים המקודשים של השמאל. ואז קמו הגרבוזים והקוטלרים וזעקו את זעקת הקוזק הנגזל שלשלטון נבחרו ועכשיו הם ממודרים על-ידי מנשקי מזוזות.

והנה הגענו לתרבות, שהייתה קודם אגף במשרד החינוך, והופרדה ממנו כאשר היה צריך לסתום חור קואליציוני, והחל שידוד מערכות יוצר, כותב, או מחזאי שרוצה להתבטא אהלן וסאהלן אבל לא במימון שלי, אני האזרח שאינו מסכים שיחרפו את מדינתי וביתי, ויקראו ליום העצמאות שלי יום הנכבה.

רוצים נכבה אז לא במימון ממשלתי אלא תגייסו מימון בעצמכם, אבל לכך לא מסכים יהושע סובול שכחבריו יודעים לאתר את מילות הגנאי הגרועות ביותר על-מנת לחלל שם שרה בממשלת ישראל, וניצן הורביץ קורא לאלה ענקי רוח, נו באמת מה הם עשו לטובת המדינה, כן הם האדירו את שמם, וכל זמן שניתן היה להשתמש במוסדות המדינה עשו זאת בריש גליי, אולם משהתחלף השלטון ברחו הם כמו מאש- ראו עמוס עוז ודומיו.

האם מי מהם הלך פעם לצד הפלשתיני ודרש ממנו בלשון בוטה או עדינה הפסיקו את הרציחות, האם מי מהם כתב שיר לכבודה של אדל הקטנה שנקטפה בדמי ימיה על-ידי נער ערבי, האם מי מהם כתב מחזה על שפלותם של הערבים גם במדינה שנותנת להם כל טוב ארצנו, לא ולא זה מחוץ למסגרת, הם בעלי דעה משלהם, מקובעים במחשבתם ולא נזיז אותם מדרכם.

אז אני אומר הכל הבל ורעות - ענקי הרוח, הם קטנים ביותר בעיני, הם אינם אלא כעלה נושר ברוח שהופך להיות נקודה זעירה וחסרת חשיבות, תעברו לגור ברמאללה, אולי שם תזכו להבין איזה ארץ זבת חלב ודבש יש לנו, ואולי תבינו שגם לרוב במדינת ישראל יש זכות להתבטא ולומר בריש גליי את אשר על ליבו.