ספר יונה

שלב ההוכחות במשפטו של הרב הראשי לשעבר, יונה מצגר, יחל רק בספטמבר הקרוב - במקרה הטוב - ויתחיל ברצינות, שוב: במקרה הטוב, רק בינואר 2017. שזה אומר: שלוש שנים ומעלה לאחר פתיחת החקירה הגלויה.

ולמה "במקרה הטוב"? כי הרב מצגר החליף לאחרונה את סניגוריו, ואלו ביקשו וקיבלו כמעט ארבעה חודשים ללמוד את התיק. אם יהיו להם טענות על אי-קבלת חומרי חקירה, זה יכול להביא לדחייה של עוד כמה שבועות לפחות. ואם יהיו להם טענות מקדמיות, הרי שהדיון הקבוע ל-4.7.16 לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי (לקביעת פרטי שמיעת ההוכחות), יוקדש לטענות המקדמיות - וממילא פתיחת ההוכחות תידחה. ואז יוצא השופט משה יועד הכהן לשבתון של שלושה חודשים וחוזר רק בינואר.

אלה התאריכים המרכזיים בתיק מצגר:

• 20.6.13: הרב מצגר נעצר בחשד לשוחד ומרמה.

• 18.11.13: הרב מצגר נעצר בחשד לשיבוש חקירתו.

• 11.2.14: המשטרה ממליצה להעמיד לדין את הרב מצגר.

• 10.2.15: היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מודיע לרב מצגר על הכוונה להעמידו לדין בכפוף לשימוע.

• 13.10.15: כתב האישום נגד הרב מצגר מוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים.

• 10.3.16: המשפט נפתח פורמלית בהקראת כתב האישום.

• 1.7.16: המועד המיועד למסירת תגובתו המפורטת של הרב מצגר לכתב האישום.

• 12.9.16: פתיחת שלב ההוכחות במשפט.

• ספטמבר 2016: ארבעה דיוני הוכחות במשפט.

• ינואר 2017: חידוש שלב ההוכחות במשפט.

התוצאה: התיק הזה יוכרע, אם יישמע עד סופו מחד-גיסא ואם הכהן יעמוד בהחלטתו לקיים שלושה דיונים בשבוע, בערך חמש שנים לאחר פתיחת החקירה הגלויה. תוסיפו ערעור לעליון - והגענו לשש שנים. ושימו לב: זה מפתיחת החקירה, לא מביצוע העבירות לכאורה, שנעשו לטענת המדינה החל מן העשור הקודם.

שורה של גורמים חברו למצב הבלתי-תקין הזה. כמו בהרבה תיקי צווארון לבן, גילוי העבירות אורך זמן והחקירה היא סבוכה ומרובת פרטים ומסמכים. וינשטיין, המעכב הכרוני, נזקק לשנה כדי להחליט על שימוע. לאחר מכן עבר זמן של ההכנות לשימוע, השימוע עצמו ודחיית טענות הסניגורים.

גם לבית המשפט המחוזי בירושלים יש חלק משמעותי בדחייה. הנשיא הקודם, דוד חשין, לא מינה שופט שידון בתיק; התירוץ הרשמי הראשון היה שהמצב הביטחוני גורם לעומס חריג על המחוזי, ולאחר מכן נטען שחסרים בו שופטים. הנשיא הנוכחי, אהרון פרקש, הטיל את המשימה על הכהן כמעט ארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. אבל כעת מתברר, שפרקש בחר בשופט שכאמור יהיה שלושה חודשים בשבתון, בחודשים בהם היה ברור מראש שמשפט מצגר אמור להתנהל.

הכל מטיפים על הצורך להעמיד לדין, להכריע ובמידת הצורך להעניש במהירות האפשרית. זהו האינטרס הציבורי וזוהי גם - ובעיקר - אנושיות מינימלית של מניעת עינוי דין. מתברר שזה יפה מאוד בתיאוריה, ואולי לגבי תיקים פשוטים של "עמך"; התמונה שונה כאשר אנחנו מגיעים לתיקים מורכבים של בכירים. עם כל הנסיבות המקלות, מה שהתרחש ומתרחש ויתרחש בתיק מצגר - רחוק מלהיות ראוי, תקין והולם.