אַנְשֵׁי הַכְּהֻנָּה

בּעֲלֵי כְּהֻנָּה וּבַעֲלֵי תְּבוּנָה
הַכֹּל גּוֹעֵשׁ וְרַבָּה הַתְּכוּנָה
אֶחַד מְכָהֵן וְאָחֶר מִתְבּוֹנֵן
וְהַכֹּהֵן עַל הַתּוֹעִים מְגוֹנֵן
בְּקָרְבַּן חַטָּאת אוֹ תּּוֹדָה
הַכֹּל בְּצִנְעָה וּבְלִי תְּהוּּדָה
לְהַשָּׂגַת הַמַּטָּרָה הַיְּעוּדָה
לְטָהֵר כֹּל חָסִיד וַחֲסוּדָה
בִּפְנֵי כֹּהָנִים וּכְבֻדָּה

עַל זֶה נֶאֱמַר בְּמִדְרַשׁ רַבָּה
שֶׁלֹא כֹּל שֶׁבָּא בָּרוְך הַבָּא
וְזֹאת תּוֹרַה הַקָּרְבַן לֵאמוֹר
לֹא חַטָּאת וְלֹא אָשָׁם סְגוֹר
לֹא מִנְחָה וְלֹא תּוֹֹדָה אֱמוֹר
שׁוּב וַעֲשֶׂה טוֹב בְּלֵב שָׁבוּר
כִּי לְשֵׁם כַּךְ נוֹעַד הַקָּרְבַּן
לְהַכֹּות עַל חֵטְא וְתִתְוַדֶּה
תָּחוֹשׁ נוֹחַ וְתוֹדֶה

לכפר על עַוְלָה בלב שלם

זאת תורת הקורבן היא להודות באשם ובחטאת ולתת מנחה, לַא סַגִּי בְּדָה צָרִיךְ גָּם תְּפִלּה לאל שהאיר דרכך והסיט אותך מדרך רשעים וּמִנֶּתִיבוּתָם וְשַׂמְךָ על דרך יְשָׁרָה, זו דרך ישרים ללכת בה באמונה ובלב שלם, אז יכופר עוונך על עַוְלָה שעשית והיית אך שקט ורוגע. אז איש לא יְחַטֵּט להבאיש ריחך ולדלות פשעיך, כי אלה כבר כֻּפְּרוּ לא בכפיה ומשפט, אלא ביסורי מצפון שגילית על המצפון שלך נעלם לרגע קט, ושב אליך כדי ליסר אותך שתתקן עולתך. מצאנו כי תורת הקרבנות בְּרֻבָּה המכריע מובאת בספר ויקרא ובפרשת צו נכללה שחיטת קרבן מן החי מן הבהמה. ברם מי שידו אינה משגת די לו בתור ויונה מן העוף, ויספיק לעתים גם סולת בלולה בשמן מן הצומח. זה מחזיר אותנו אל פרשת התרומה שקראנו שם נתבקש העם להרים תרומה למשכן, ככל אשר ידבנו לבו וכאן נאמר להקריב כפי יכולתו ומצאנו עוד שהתורה הקפידה יותר לבל יחסף הדל ויבדל מן העשיר, כאשר הכל נצטוו לתת מחצית השקל שעשיר לא ירבה ועשיר לא ימעיט, כשוים בפני הקב"ה. הבה נאמץ תורה זו. שאינה מפלה בין אדם לאדם . יהא חכם או תם, דל יכולת או עשיר אז בהקמת המשכן, מתמקד בהקרבת הקרבן במקום אחד במשכן או במקדש לכשיבנה ובסלוק עבודה זרה. מתברר למרות שהיריעה על הקרבנות רחבה, הדעה בקשר לקרבנות בין חז'ל איננה אחידה. הדבר קבל ביטוי בדברי הנביאים, וקבל ביטוי מפורש בהפטרה של פרשת צו (בספר ירמיהו ז/ כא- ח/ג ט/כב-כג) שם נאמר: ה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ (הוסיפו) על זבחיכם ואכלו בשר: כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוֹצִיאִ אִתָם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. גם עמוס הנביא שואל: הַזְבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַּמִּדְבָּר ארבעים שנה בית ישראל? (עמוס הנביא ה/כה). מלמד שמנהג הקרבנות לא קוים במדבר במשך ארבעים שנה, ואמר: "לא עלה רוגזי עליכם", עבודת ה' לא רק בִּזְבָּחִים וּבמְנָחוֹת, גם תפילה ואמונה וְתֹם לב חשובים.

תיקון העוולה הוא העיקר

בִּגְזֵלָה נאמר צריך להשיבה לנגזל ובַנֶּזֶק לפצות את הניזוק. העושה עולה וממהר להקריב קרבן, כדי לכפר על העולה לא די, לא תקן עולה והקריב קרבן לא יְכֻפַּר. התהלים מגדיל להבהיר עקרון "התיקון" שנאמר: מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר-לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה (תהילים כד/ג,ד).. חז"ל הגדילו בפרשנותם על דברים אלה וחזרו אל משנתו של שמעון הצדיק שאמר: על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. לא די במתן תרומה כספית או צדקה, כדי להנקות מחטא. הרמב"ם אומר, שצריך לקיים את שלושת הדברים תורה, עבודה, וגמילות חסדים, את שלושתם יחד או בזה אחר זה. העולה מדבריו שלכל ענין צריך להקציב זמן ולקיים: לימוד, ולקנות דעת, בהבנה ובעשיה, כשם ששולחן עומד על ארבע רגלים הוא היציב ביותר, ואילו על שלוש רגלים יציב פחות הרי על רגל לא עומד כלל.

המנהיגות משה ואהרן ובניו

משה והכהנים אהרן ובניו הם מנהיגי העם במצרים ובהוצאתו משם ובלכתו במדבר ארבעים שנה. מנהיגים אלה כולם משבט לוי. אלוהים שם את משה, דרכו העביר דברו לאהרן וובניו נדב ואביהוא ואלעזר ואיתמר ולכל העם. בני משה שנולדו לו מצפורה אשתו, גֶרְשֹׁם ואֱלִיעֶזֶר, אינם ממלאים כל תפקיד ואף לא נזכרים שוב בהקשר למנהיגות בישראל. עוד דבר שדובר בפרשות השבוע, שאלת העדפת הצעיר על הבכור כשמדובר בשררה. הנה כאן משה מקודם על פני אהרון אחיו הבכור משה מנהיג את העם ועל פיו יקום וישק דבר. זה גם מצאנו נאמר על יוסף במצרים מול אֵחָיו. הענקת המנהיגות על ישראל לשבט לוי, דוחקת את ראובן מהבכורה וממנהיגות. על משה נאמר כי הוא משרה את רוח הקודש בעם ואילו אהרן ובניו היו המורשים הבלעדיים ליצג העם בפני הקב"ה. ובזכות האותות והמופתים שנעשו על-ידי משה ואהרן, העם קבל את המנהיגות הזאת ולא ערער עליה, ברם כפי שנוכח בהמשך (בספר במדבר) קם אחד משבט לוי קִרַח וערער על סמכותם של משה ואהרן ובניו דוקא. גם קֹרַח משבט לוי, אלא שקרח צירף אליו עדה שלמה שמנתה 250 נשיאים ובתוכם דותן ואבירם, שהסיתו נגד מנהיגות משה ואהרן ובעיקר נגד בני אהרן. קֹרַח נתן למחלוקת גון עממי. לא רק קנאות אישית. משה במצות אלוהים שם את בני אהרן מנהיגים שמתואר בזה: ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כֻתֹּנֶת וַיַּחֲגֹר אֹתָם אַבְנֵט גו'... כאשר צוה ה' את משה (ח/יב) ללמדך שזה רצונו של הקב"ה .

הפור נפל הפעם אצל אלה שהוריעו את ישראל

השנה כידוע שנה מעוברת ובה שני אדרים. יש ופרשת צו נקראת לפני השבת הגדול של פסח בחודש ניסן תשס"ט (שנת 2009) אלא שהשנה אנו נקרא את פרשת צו אחרי שנחגוג פורים ביום חמישי בשבת - י"ד באדר ב' לכן נתיחס בפרשה זו לחג זה, שאין בו איסור מלאכה, כי הוא איננו מבין שלוש הרגלים שנקבעו בתורה . אף על-פי כן הוא חג חשוב מאוד לעם ישראל, כי הוא חוזר ומזכיר לנו כי המזימות נגד ישראל לא חדלו וכפי הנראה לא יחדלו עד אחרית הימים. המיוחד בחג זה כמו חג הַחֲנֻכָּה כל המזימות נגד ישראל מסתימות בכשלונם של הזוממים ובנצחון ישראל עליהם. על פורים מתאימה האמרה "החופר בור לרגלי חברו, סופו שהוא עצמו יפול בו" זה שהמן הרשע האגגי מזרע עמלק בקש לעשות לגולי יהודה בממלכת אחשורוש בפרם ומדי. מכאן קבל התואר "מרדכי היהודי" משום שהוגלה מיהודה. והוא בן דת משה וישראל . בחג זה, הדגש הוא על התושייה שיש לעמנו, לסכל מזימות שונאינו, לא רק להנצל מצרה, אלא להעביר את הצרה אל רוקמי המזימה. מרדכי שהיה כפי הנראה שבכני"ק החדיר את המודיעין לתוך הממלכה בחכמתו על-ידי אסתר, אבל הוא לא סמך רק על זה, הוא ואסתר בקשו מן העם לגלות סולידריות ואחדות הפעם על-ידי צום כללי. כפי שזה מתרחש בימינו בינינו לבין אֻמּוֹת העולם,שמיעוטם גילו סימפטיה לנו כקרבנות הטרור הערבי בארץ, אך רובם אף הטיל בנו האשם, כאילו מבקשים אנו להידקר ולספיג ירי טילים, זאת לדעתם כדי לתת צידוק להרוג ולאבד את הזוממים נגדנו. אלא משהטרור החל להכות בהם בקלות רבה ייתכן שכוון מחשבתם המעוות ישתנה. ברם אין בלבנו סיפוק מן ההרג שמתרחש בביתם, יש לנו צער על רצח חפים מפשע שם. יש לנו כעס רב על התחסדות אומות אלו שהתירו דמינו. ועתה דמם הותר ב-נהפוך של פורים ונתהפך והפעם לא כתחפושת אלא אמת.

הַדָּבָר בְּצַו כְּבַר נֶאֱמַר הַמֵּזִיד חֶטְאוֹ לֹא יְכֻפַּר
חֲרָטָה עַל הַפְּשָׁעִים עֲדִיפָה מִזֶּבַח וּשְׁלָמִים
אֶלה דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים תָּמִיד נְכוֹנִים וּרְאוּיִים
עִקַר תּוֹרַת הֵקָּרְבָּנוֹת לְטָהֵר הַגּוּף וְהַנְשָׁמוֹת
וְהַיְצָרִים לֹא לְלַבּוֹת וְּלָהבוֹת הָאֵיבָה לְכַבּוֹת
נָכוֹן שֶׁקַּל לְיָעֵץ וְלֹא קָשֶׁה לְתָרֵץ
אִם נִתְאַָחֵד נוּכַל לְהֵחָלֵץ

ובהקשר למתרחש בזירת הרצח טוב לחזור על הדברים שנכתבו בשנת 2008 כפי הנראה על התרחשויות דומות למתרחש בעולם כיום
ספק אם התרחשו או נחזה שיתרחשו. וכך נכתב:

הַפַּעֲמוֹנִים מְצַלְצֶלִים
לֹא לְעַם יִשְׂרָאֵל
לַגּוֹיִים הַמְבוּלְבָּלִים
שֶׁאֵין לָהֵם אֵל
כִּי הָרֶשָׁע כְּבָר שָׁפַט
וְהֵכִין תַּשְׁתִּית
נֶגֶד גֶּרְמַנְיָה וְצָרְפַת
וְארצות הברית
ְכֹל מִי שֶׁלֹא הִתְאַסְלֵם
יְשַׁמֵּשׁ מַטָּרָה
כְּכֹופֵר שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.

וְיֵשׁ אֶלֶּה הַמְרוּשָּׁעִים
הַמַרְעִישִׁים
הַתּוֹמְכִים בַּפּוֹשְׁעִים
וְאֵינָם מִתְבַּיְשִׁים
בְּשָׁכְחַם אֶת הֶעָבָר
כְּשֶׁגֶּרְמַנְיָה אָז
הִשְׁמִידָה בְּגָז
וְצָרְפַת נִלְּכְּדָה כְּעַכְבָּר
שָׁכְחוּ הָאֵרוֹפִּים
אֶת שֶׁקָּרָה
פָּסְחוּ עַל שְׁתֵי הַסְעִפִּים
בְּהַחְטִיאַם הַמַּטָּרָה
וְהַיּוֹם הֵם הַכַּפָּרָה
עַל שֶׁהִצְמִיחוּ בְּאוּשִׁים