מידה גבוהה של חופש פעולה

לאחרונה שודר בתוכנית "עובדה" פרק שבו בעל הון מספר (לפי גרסתו) על יחסיו בינו לבין חבר כנסת. הרבה מקרובי משפחתי שדיברו איתי על התוכנית, היו בעלי דעות חלוקות. חלק טענו כי זה לא היה עניינה של הכתבת, חלק טענו כי עשו לחבר הכנסת "רצח אופי" לא מוצדק וחלק טענו שהפרק זעזע אותם.

בהקשר לשאלה –עד כמה צריך לפקח את פעילות הלוביסטים אל מול חברי הכנסת? הרגשתי צורך לשתף בסיפור אישי הקשור לנושא, הנותן הצצה קטנה לימים בהם לא היה פיקוח של הציבור על פעילותם בכנסת.

במסגרת עבודתי כמנהל של אתר חדשות פוליטי עצמאי, אני נמצא לא מעט פעמים בכנסת בשביל לנהל סבבי פגישות עם חברי כנסת, עוזריהם ודובריהם.

לפני מספר חודשים פגשתי במועדון הח"כים לשעבר, חבר כנסת לשעבר שאותו הכרתי. אדם מאוד ותיק ומוערך ששירת כחבר כנסת את הציבור נאמנה במשך שנים ארוכות. "אתה רוצה לשבת אחר כך לשתות קפה במזנון החלבי?" שאלתי בספונטיות. הוא חשב על זה לשנייה, ואז אמר: "למה לא".

בהיותנו יושבים במזנון החלבי של הכנסת, אנחנו מנהלים שיח חולין, ובין משפטים, לוחצים ידיים לאנשים שעוברים לידינו (מיותר לומר שהוא לחץ יותר ידיים ממני). אך בזמן השיחה, בין לגימת קפה אחת לשנייה, הוא מספר לי עובדה מעניינת שלא ידעתי אותה.

אנחנו מדברים על נושאים שונים ומגוונים על הכנסת וההיסטוריה שלה. בשלב מסוים מגיעה שיחתינו לנושא של לוביסטים בכנסת. אני מספר לו שראיתי בדיון באחת מהוועדות של הכנסת, מספר רב של לוביסטים בחדר הוועדה בזמן הדיון.

הוא מחייך אלי ואומר לי: "ילד, אני זוכר מה הלך כאן לפני 25 שנה".

אני שואל אותו: "מה הלך כאן לפני 25 שנה?"

הוא משיב: "הלוביסטים פה היו צועקים על חברי כנסת!"

שאלתי בפליאה: "צועקים על חברי כנסת?"

הוא השיב: "כן. לוביסטים שייצגו כמה מיליארדים, הרגישו חופשי לצעוק על חברי כנסת"

המשכתי לשאול: "כאילו הם עובדים בשבילם?"

הוא השיב: "בדיוק כך! קלעת לנקודה! הם היו בכיס שלהם"

בשלב הזה, הרגשתי שלא נוח לשותפי לשיחה להמשיך לדבר על הנושא ולכן, מתוך כבוד אליו, הפסקתי לדבר על הנושא ועברתי לנושא אחר.

יש להדגיש כי צריך בנקודה זו להיזהר מהכללות לא אחראיות ולהבהיר כי לא מדובר על כל חברי הכנסת באשר הם. אך כאשר אנשים שואלים עד כמה מרחב תמרון יש לתת ללוביסטים בפעילותם אל מול חברי הכנסת? חשוב לציין כי מהכתבה הזאת אפשר להבין כי גם חברי הכנסת בעצמם יכולים להיפגע נפשית ממידה גבוהה של חופש פעולה וממידה ירודה של פיקוח על פעילות הלוביסטים או על הקשרים בין פוליטיקאים לבעלי הון, כפי שהיה בשנים עברו לפי הדוגמה המובאת.