בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האפשרות לשמוט את הקרקע מתחת לרגליים ולהתחיל מחדש בשנה הבאה ממקום בוגר יותר, היא מתנה עצומה שעלינו לאמץ ולחבק חזק בשתי ידיים
שנים של עבודה ומאמץ, כמה זמן ואנרגיה אנו משקיעים בבניין האישיות שלנו. כבר מגיל צעיר יחסית, שבו אנו מתחילים להיות מודעים לעצמנו, אנו חושבים על שכלולו של עולמנו הפנימי והנגזרות הרבות שיש לכך - על אלו מידות לעבוד, מה צריך לתקן, אלו כישורים לפתח ולשכלל, ממה צריך להיזהר וכו'. זהו תהליך אינסופי שמלווה אותנו כל החיים. גם האיכר עובר תהליך דומה. בכל שנה מחדש הוא חורש את רגבי האדמה, מעדר, זורע, משקה, מזבל, קוצר ולוקט. הפירות המתוקים והעסיסיים הם הביטוי של כל אותה תקופה עמוסה לעייפה. תחושת הגאווה למראה השדה הפורח ממלאת את כל חדרי הלב. האיכר ששמח במעשי ידיו לא שם לב כיצד אט-אט הוא משאיר את כולם בחוץ, גם את אלוקים, אני ואפסי עוד! אל מול ההתנשאות הזאת מעמידה התורה תמרור - שנת שמיטה. בצעדים קטנים ובלב מלא היסוסים אותו איכר ניגש אל שער השדה, פותח אותו לרווחה, שומט ומרפה מאחיזתו ומשליטתו המוחלטת במציאות. הוא נזכר שגם הוא אורח, שאין שום דבר קבוע, שכל ההצגה החיצונית הזאת לא שווה שום דבר, מפני שהכל חוזר בסוף למי שהכל שלו. האפשרות להרפות, לנתץ מסגרות, לשמוט את הקרקע מתחת לרגליים, ולהתחיל מחדש בשנה הבאה ממקום בוגר יותר, היא מתנה עצומה שעלינו לאמץ ולחבק חזק בשתי ידיים. את עמדת הנפש של שנת השמיטה עלינו לאמץ לחיי המשפחה. האפשרות לבחון את עצמנו מחדש, לא לראות שום דבר כקבוע וכברור מאליו, להתגמש ולהיות פתוחים לשינויים מפרים, רק תעצים את הבית ותבנה קומות חדשות שלמות ויפות הרבה יותר.
|
תאריך:
|
18/05/2016
|
|
|
עודכן:
|
18/05/2016
|
|
הראלה ישי
|
|
1. הואיל והאלוף יאיר גולן, שהעז ברוב כסל להשוות בין שני מצבים שאינם בני השוואה: התנהלות העם היהודי כאן ועכשיו, מול "תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה", לא פירט למה כיוון המשורר, לא נותר לנו אלא לברר מה באמת התרחש בשנים 1946, 1936 ו-1926?
|
|
|
אינני מבין על מה השמחה או על מה המהומה. פרשת דוח המאחזים של טליה ששון, ששימש יסוד לספרה, הוא מסמך שנוי במחלוקת עמוקה מבחינה מקצועית וערכית גם יחד. הדוח חולל נזקים רבים בחינוך הציוני בישראל ובחו"ל ופגע בדימוי הבינלאומי שלה. לא במקרה הזמין שרון דוח זה ולא בטעות בחר בטליה ששון כמי שתכתוב אותו. בידיו שימש הדוח אליבי פוליטי למהלכים חד-צדדים, שאת עיקרם לא הצליח להשלים, לשמחת רבים. תוכניתו המסוכנת של שרון, החלה בנסיגה ההזויה מעזה וגרוש היהודים משם, המשיכה דרך פיצול הליכוד והעמקת הקיטוב בציבור וחשפה חולשת-רוח וחולשה מדינית של הנהגת המדינה שפגעה פגיעה אנושה בסיכוי להגיע להסדר עם הפלשתינים, אם בכלל היה סיכוי כזה. כל זאת מבלי להתייחס לשאלה, עד כמה הוכתבו מהלכיו של שרון על-ידי אינטרסים אישיים, ועד כמה שרתה ששון - במודע או שלא במודע - אינטרסים אלה.
|
|
|
עבור מדינה גיל 68 הוא גיל ינקות. מדינה צעירה, תוססת, בעלת הישגים מדהימים. זו מדינת המקלט לעם היהודי, לאלה אשר חוו את הנורא מכל, הגיעו לכאן ובנו מדינה לתפארת. דווקא מתוך אהבה וגאווה עצומה, אך גם דאגה לעתיד, אומר בקול ברור וחד-משמעי: לא הורי, לא הוריי הורי, לא אני ולא מיליוני יהודים בישראל הנלחמים יומיום על דמותה של החברה הישראלית, בוגדים כפי שמנסים סהרורים, חוליגנים וגסי רוח, פוליטיקאים חסרי כל בושה, להדביק לנו. לא הם המוסמכים והכשרים לקבוע מה אנחנו. צעקותיהם הבזויות, כינוייהם כלפינו הממחישים מהם, לא יפחידו אותנו, לא ירתיעו מיליונים החיים בישראל להילחם על עתידה של ישראל. לא נשתוק אל מול ההתלהמות, ההתבהמות. נאמר להם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: אין לכם בעלות על המדינה הזו. אנחנו כאן כדי להשיב לכם כגמולכם, ובאותה הנשימה, נמשיך בעשייה, בפעילות למען החברה, בתיקון העוולות עד אין קץ כפי שהורינו והורי הורינו עשו. בוגי בוגד. הרמטכ"ל בוגד. סגן הרמטכ"ל בוגד. ראשי המוסד והשב"כ לשעבר בוגדים. נשיא המדינה בוגד. פרס בוגד. אנשי התקשורת בוגדים. מרצים באוניברסיטאות ומכללות בוגדים. ראשי התיאטרונים הם בוגדים. סופרים ואנשי תרבות אחרים הם בוגדים.
|
|
|
מצאתי היום בפייסבוק פוסט שריגש אותי עד דמעות. את הפוסט כתב תושב עירקי ושמו עלי קאזם אל-וואהג' בגרופ של "בגדד". אני חושב שהפוסט הזה מסכם נאמנה את המצב הבלתי-אנושי בעליל בו נמצאים מעל ל-37 מיליון איש ואישה שעדיין, תתפלאו לשמוע, נותרו בהם עוד רגשות. אתם תחליטו אם להתרגש או לא.
|
|
|
ימי ספירת העומר הם שלב ביניים בין חג הפסח לחג השבועות. בחג הפסח הייתה יציאת מצרים. הקב"ה נגלה על בני ישראל והוציאם ממצרים בשעה שעדיין לא היו בשלים להתגלות כזאת. הם היו שקועים בטומאת מצרים, ולכן היציאה משם הייתה בדרך של "כי ברח העם" - בריחה מפני הרע. בשפת החסידות נקרא הדבר 'אתערותא דלעילא' התעוררות שבאה מלמעלה, אינה שייכת לאדם עצמו, שכן היא באה בכוחו של הקב"ה. המטרה שלאדם תהיה התעוררות משל עצמו 'אתערותא דלתתא', התעוררות מלמטה.
|
|
|
|