דברו עברית

בספר שמות מעיד משה רבנו על עצמו "לא איש דברים אנוכי". משה כבד הפה וכבד הלשון, מתגלה בספר דברים כאיש דברים רהוט וחד לשון. "וידבר משה", "דיבר משה", "הואיל משה באר את התורה",מה ארע שמשה נעשה בעל יכולת דיבור?

חכמים שאלו זאת ואמרו כך: "כיוון שזכה לתורה נתרפאה לשונו והתחיל לדבר דברים". והרי כוח הדיבור לא נתגלה במשה מיד אחרי מתן תורה כי אם רק לאחר ארבעים שנות הליכה במדבר? וחז"ל מסבירים, הדבר הראשון שהשפיע על משה היה מתן תורה, הדבר השני היא הכניסה של עם ישראל לארץ ישראל. משה אומנם איננו נכנס לארץ, אך זוכה ללמד את ישראל את תורת הארץ וקיומה. את התורה בפועל ולא את החיים שחי דור הדעה במדבר וחייו היו אפופים שכינה ורוחניות שמעל לטבע, והתאימו מאוד למדרגת משה כבד הפה.הדור החדש, דור של דברים, שחייב לדבר במילים ברורות, בשפה ודיבור שיסייעו לו להבין את העיקר, את המסרים, את הדגשים, את הערכים.

היום השפה התבלבלה. הציבור מתקשה להבין מה נכון, ומה לא, זה אומר הפלשתינים הם עם כבוש, השני אומר, האפשר שעם ישראל יהיה כובש בארצו שלו? זה אומר, לא להרוג רוצחים, הגם שבאו לרצוח (ולראייה אלאור אזריה החייל מחברון) וגם (לפני שרודפים אחרי מחבל כמו שארע בראשון לציון יש לעזור לאשה זקנה שנפלה, כמה יפי נפש עם ראש עקום, 'הסבירו' לנו אז את ה'מוטל עלינו') והשני אומר, לחסל כל מפגע שבא לזרוע הרס ושכול!, זה אומר לבטל את ריקוד הדגלים ביום ירושלים, לבל ירגיז הדבר את הערבים ביום חגם ברמאדאן, וזה אומר, מטורפים, חידלו לכם, עד היכן אפשר לרדת? (ונוכחתי בהפגנת השמאל כשעברתי ביום שישי האחרון בדרכי לגוש-עציון, הם הפגינו שם ביחד עם ערבים ועם דגלי פלשתין שהונפו בעזוז, כדי לבטל את ריקוד הדגלים המיועד) זה אומר, על חיילי צה"ל ליטול משימה חדשה ולטייל בשפי ובהנאה עם ילדי המסתננים בתל אביב, והשני מורט שערותיו לנוכח התמונות, ושולח את צה"ל לעשות את עבודתו בהגנה על המולדת.

מיום שהכריזו הערבים מלחמה על עם ישראל, האזרחים הישראלים מתרסקים לרסיסים, בכל מקום. בבתי קפה, באוטובוסים, בקניונים ואפילו בבתים הפרטיים שלהם.הטרור שהם מפעילים, אם כמעשה של יחידים, של ארגוני מחתרת, הוא כלי בידי שלטונם. והוא נתמך ומגובה על-ידי כל עמם על מתוניו וקיצוניו ללא יוצא מהכלל. חיילי הטרור צועדים בסך ברחובות הערים שמסרנו להם, ושוטרים שלהם שומרים על הסדר בעת המצעד. האימהות והאבות של הרוצחים זוכים לכבוד ולתמיכה של כלל האוכלוסייה וכלל הממסד שלהם. הם מפעילים טרור כאמצעי להתשה לסחיטה להחלשה של ישראל, האויב הם הפלשתינים ואנחנו במלחמה, שנמשכת כבר למעלה ממאה שנים.

וכדי למנוע את הטרור, הטבח, הרצח, יש לרדוף עד חורמה את מבצעיו ואת בני משפחותיהם. המשוואה כאן חד-משמעית- או חיסולם של מפעילי הטרור, או המשך הקטל של אזרחי ישראל. מדינה במלחמה הורגת את מחבלי האויב בלי מאסר ובלי משפט. זה המוסר הבינלאומי והחוק הבינלאומי, ואין חולק על כך שבשעת מלחמה מותר למפקד להחליט על התנקשות במפקדי צבא האויב, על חיסולו עד חורמה.

הוויכוח הוא בעצם על השאלה אם מלחמה בטרור היא מלחמה. מאחורי הוויכוח הזה מסתתרת שאלה עמוקה יותר: האם מותר לישראל לנצח. ואם התשובה היא חיובית, הרי שהממשלה חייבת לדבר לא בכבדות הפה ולא בכבדות לשון, ולא בגמגום, ולא בפחד ובמורא גדול, ולא בשתי שפות, האחת לתקשורת האויבת ולגויי העולם האנטישמים, ואחת להרגעת האזרחים, מילים שהן מהפה ולחוץ, אלא בקול אחיד וחד-משמעי - ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ולא ניתן לפגוע עוד בה ובתושביה, כי חפצי חיים אנחנו.