הרבצר המיועד לא אשם

השנים חולפות ומגיע זמן לבחירת הרב הצבאי הראשי (הרבצר) ומסתבר כי הרב המכובד לא טמן את לשונו בחיכו, אלא יצא בכל מיני אמירות בעיתונות הכתובה, כתשובה לשאלות מתעניינים, כגון אם בזמן מלחמה מותר לאנוס גויות. במקום שההלכה מתנגשת עם הפקודה ההלכה גוברת, הנשים הן מין סנטימנטלי שאינו יכול לעמוד במשפטים וכו' וכו'.

ונשאלת השאלה מהיכן למד הרב המכובד את כל הדברים. מהיכן שאב תובנות אלו, שהחליט להעמידן לרשות הציבור הרחב. האם באוהלי מלחמה, משום שכאמור היה לוחם עז נפש, צנחן, איש סיירת מטכ"ל, ועוד ולא נפל בו רבב כקצין מצטיין.

מסתבר שלא היא. הוא שאב זאת באוהלי התורה שלנו ומשם הוציא את כל התובנות המסוכנות הללו, וזאת לדעת כרבצר הוא ישפיע על כל הנעשה בצבא, ואם הוא מתנגד לגיוס בנות לצבא כי אז דעתו זו תושמע פעם אחר פעם.

ומכאן המתבקש הוא שלא הרב אשם, אלא התורה הנותנת פתרונות ותובנות מסוג זה, ושוב מוכח כיצד התורה מתיחסת לאישה, כיצד היא מדירה את האישה שאין לה מעמד ואין לה כבוד, אלא כמשרתת של הבעל והקהילה.

תורה שמאפשרת פרשנויות הזויות מסוג זה היא תורה שאבד עליה הכלח, היא תורה שנמצאת עדיין בחשכת ימי הביניים, שלא יודעת שהגיע הזמן להתעורר לאמנסיפציה של המחשבה, להשמיד את כל הפרשנויות שנותנות ביטוי לכל כך הרבה השפעה זרה, ולחפש את הדרך הטובה לאורה נלך ונכלכל צעדינו, כי הרי שמירת החושך משרתת אך ורק את חצרות הרבנים, והתנועות הביזריות מהסוג של נשות הטאליבן, וחסידי גור ואחרים.

זה עתה לקחה את נפשה בידה אסתר וינשטיין שלא יכלה לשאת את ההתעללות של בעלה בה ואחר כך את הנתק הכפוי מבנותיה שחכמי ההלכה ניתקו אותן ממנה. אין דרך אלא להתמודד עם הבעיה הזאת לפני שהיא תלך ותחמיר.