האובססיה הסובייטית נגד הציונות

בריה"מ ראתה כיצד ישראל מתחברת לארה"ב, ואיך סולחים לה על הקמת הכור בדימונה ופרוץ מלחמת ששת הימים. בנוסף לכך, בשיחות עם בכירים אמריקנים לא-יהודים, הם שמעו תלונות כיצד בן-שיחם לא הצליח לעשות משהו, מפני שהיהודים הפריעו לו. לדעת הסובייטים, יחסי הגומלין בין ישראל לארה"ב הם דוגמה לאימפריאליזם המערבי שנועד לפגוע בבריה"מ.

הפעילות הסובייטית נועדה לפגוע בשמם של היהדות וביהודים ברחבי העולם. כך למשל, הקג"ב חדר למשרדי הקונגרס היהודי העולמי בפריז, וצילם מסמכים רבים הכוללים שמות וכתובות של תומכים. לאחר מכן, במטרה ליצור פילוג, נשלחו לאותם תומכים מסמכים מפוברקים לפיהם ראשי הקונגרס גנבו כספים שיועדו להגיע לישראל. המסמכים שנמצאו במשרדים עזרו לאחר מכן במבצע סובייטי אחר, שנועד לקשור בין ארגון צרפתי יהודי פרו-ישראלי לרצח קרוב משפחה של נשיא צרפת דאז, ואלרי ז'יסקר ד'אסטן.

ההתנהלות הפרנואידית של אנדרופוב הובילה להקדשת מאמצים רבים למעקב אחרי יהודי בריה"מ וקשריהם ליהדות העולם. גם משלוח של מצות נראה בעיניהם כמעשה חתרני ומסוכן ביותר: המשלוחים מעצימים את התהליכים השליליים של האוכלוסייה היהודית בבריה"מ, מחזקים תחושות לאומניות ותומכים בהגירה למערב. נעשה גם מעקב אחרי הטלפונים, וכאשר שיחה בין יהודי מבריה"מ לארגון ציוני לא הייתה לרוחו של הקג"ב, השיחה הייתה נמנעת או מתנתקת.

פעילות הקג"ב נגד הציונות הייתה ענפה ורחבה, והגיעה גם לארה"ב. בספטמבר 1969 נשלחו מכתבי איום לנציגויות ערביות באו"ם, בהם נאמר שהליגה להגנה יהודית, בראשותו של הרב מאיר כהנא, מתכוונת לבצע פיגועים נגד דיפלומטים ערבים כנקמה על פיגועי פלשתינים נגד יהודים. מכתבים אלו, שזויפו על-ידי הקג"ב, עוררו זעם והביא את ה-FBI להקשחת פעולותיו נגד הליגה.

ביולי 1971 הטמינו סוכני קג"ב פצצות בשכונות אפרו-אמריקניות, ולאחר הפיצוצים התקשרו ונטלו אחריות בתור הליגה להגנה יהודית. לדברי קדמי, מדובר היה בשתי ציפורים במכה אחת מבחינת הקג"ב: נקמה בליגה להגנה יהודית והפיכתה לאשמה בפיגועים נגד שחורים, וקטיעת הקשר בין יהודים ושחורים כדי לעודד התנגדות נגד השלטון. מעל הכל, יש לציין את המעורבות של שלוחת הקג"ב בניו-יורק, בגיוס קולות להעברת ההחלטה באו"ם לפיה הציונות היא גזענות.

מאמצע שנות ה-70 הקשיחה בריה"מ את מדיניותה לגבי הגירת יהודים לישראל. אחת הסיבות לכך הייתה פעילות ארגון "נתיב". קדמי אומר, כי הארגון הצליח להשפיע על אישים מפורסמים רבים, שילחצו על בריה"מ להקל על הגירת יהודים. התגובה הסובייטית הייתה שורת מבצעים שנועדו לסכסך בין מתנגדי שלטון יהודים שעזבו את בריה"מ, לבין מתנגדים אחרים. מאמץ מיוחד הוקדש לארגון "ברית האחווה הלאומית הרוסית", אחת התנועות אנטי-קומוניסטיות המרכזיות, כדי ליצור פילוג בין הפעילים הוותיקים, שרובם לא היו יהודים, ולשכנע אותם שהפעילים היהודים מעוניינים לנשל אותם.

באותן שנים פרסם הקג"ב את מה שכונה "הספר הלבן של הציונות". ספר זה, מלא בשקרים, הביא לטענת הקג"ב עדויות של רוסים שעלו לישראל וקשיי החיים בה. כך למשל הובא סיפורה של עולה בשם אברמוב, שהגיעה מזועזעת לשגרירות בריה"מ בווינה בדרישה לחזור לבריה"מ. היא סיפרה ששנתיים קודם לכן עלתה לישראל, אך ביקשה לחזור לבריה"מ, למרות הפעלת לחץ של שירות ביטחון מיוחד שנועד למנוע זאת. כאשר בנה קיבל דרכון ועמד לעזוב, טענה, הוא נרצח אותו והיא נאלצה לברוח לשדה התעופה עם בתה. במקרה אחר "צוטט" מכתבו של יעקב נולמן, עולה חדש שמספר לחברו שנשאר בבריה"מ על החיים בישראל. במכתבו טען, כי הביאו אותו לבאר שבע, וכאשר ביקש מים מהעולים הוותיקים, הביאו לו מים עם מלח וצחקו עליו.

עם זאת, לפי המסמכים הסובייטים, לא כולם ראו בציונות סכנה גדולה או סכנה בכלל. היו שטענו שהאובססיה של אנדרופוב מציגה אותם כטיפשים. בספטמבר 1978, כאשר שר החוץ הסובייטי אנדריי גרומיקו ביקר בבית הלבן, הנשיא ג'ימי קרטר, כעס על מאסרו של נתן שרנסקי, שאנדרופוב הורה לעצור והיה מעורב במסע הציד נגדו עד גזירת דינו ל-13 שנות מאסר.

כאשר מונה אנדרופוב למזכ"ל המפלגה, התדרדרו יחסי בריה"מ-ארה"ב לשפל חסר תקדים ולמתיחות הגדולה ביותר מאז משבר הטילים בקובה. באותו זמן הרחיב אנדרופוב את המאבק נגד הציונות. בדצמבר 1981, הורתה המפלגה הסובייטית על שיפור הפעילות המודיעינית נגד החתרנות של המרכזים הציוניים בעולם. מספר חודשים לאחר מכן התקיים כינוס בו דנו ראשי הקג"ב בנושא הציונות, ונטען שהציונים משפיעים על מדיניות החוץ של מדינות מסוימות ומחריפים סכסוכים בעולם. יהודי בריה"מ נחשבו כבעלי נטייה לבגידה, הגירה למדינות אחרות ולאיסוף מידע על בריה"מ.

בקיץ 1982 נכתבה תוכנית העבודה למאבק בציונות. ולדימיר קריוצ'קוב, ראש הקג"ב שנכנס לתפקיד בשנת 1988, החשיב את הציונות כאיום המרכזי על בריה"מ והגוש הסובייטי. ישיבות שניהל מיכאיל גורבצ'וב כמזכ"ל המפלגה, לא היו נקיות מאנטישמיות. למרות זאת, גורבצ'וב היה זה שפתח את שערי בריה"מ להגירה יהודית חופשית, במסגרתה עלו מיליון יהודים לישראל.