שירות דו-מיני משותף, בפקודה

'פקודת השירות המשותף' בצה"ל, שהוכרזה זה עתה, פותחת פתח רחב לכניסת בנות לתפקידי לחימה בצה"ל (כולל טנקים) ומקדמת את השויון המיגדרי בצה"ל. הפקודה נחתה בסמיכות לחיכוכים שבין רבני הציונות הדתית ומחנכיו ובין 'גורמי צה"ל' ובראשם הרמטכ"ל סביב קיצוץ במוטת כנפיה של הרבנות הצבאית (גדיעת-גריעת ענף תודעה יהודית מהרבנות והסבתה ל'מורשת' בשליטת חיל חינוך, ועוד). בעקבותיה מיהרו ראשי ישיבות הסדר, מכינות צבאיות ומחנכי מדרשות לבנות להיפגש עם הרמטכ"ל; חברי/ות כנסת מ'הבית היהודי' הביעו פליאה, הזדעקו ומחו; רבנים בעלי השפעה על הנוער המתגייס מאיימים ב'החרמת' חיל השריון "שנבנה וחוזק ע"י בני"שים (=בני ישיבות ההסדר) שעכשיו יפנו לו עורף"; ארגוני רבניים 'יוצאי צה"ל' הכריזו מאבק; הרמטכ"ל - בטקס הכתרת הרבצ"ר החדש, תא"ל הרב איל קרים - שחרר משפט משהו כמו "עדין לא גויסה שום לוחמת טנקים והנושא יבדק", וזכה במקום לברכות מפי הראשל"צ, הרב יצחק יוסף.

בעיני זו טעות חמורה לכרוך את 'פקודת השירות המשותף' עם סוגיית הרבנות הצבאית, והכנסת הנושא ל'משבצת הדתית', כמו שירת נשים בטקסי צה"ל. הנושא איננו דתי אלא לאומי וביטחוני. עיקרו האלהת דת השויון המיגדרי על חשבון הכשירות הצבאית ומשימת צה"ל: לנצח במלחמה!

כפי שפורסם, פקודת השירות המשותף נדחפה ע"י המכון הישראלי לדמוקרטיה אשר פרסם מסמך בנדון ב-2013. האג'נדה של מכון זה מזוהה במידה רבה עם עמדות השמאל הפוליטי, כאשר הדמוקרטיה ללא-גבול, משפטולוגיה חובקת-עולם והשיויוניות המיגדרית הם ערכי-העל המוחלטים. שורת מחקרים שנערכו בצה"ל בשנים 2003-2009, חלקם בשיתוף הצבא האמריקני, קבעו כי היכולת הפיסית של נשים פחותה בהרבה. בתחום האורתופדי ושברי מאמץ נקבע בצה"ל כי נשים מועדות לפורענויות אלו פי עשרה מחיילים בני אותו גיל. אעפי"כ, גברה ידם של ארגוני נשים אקטיביים שמצאו בצה"ל בקעה להת(מ)גדר בה, ובלחצם נוצרה 'פקודת השירות המשותף'. חלק מהמובילות בארגונים אלו מוכרות כפעילות שמאל בגזרות נוספות. לא פלא אפוא שהאלוף (מיל.) יפתח רון-טל רמז לאחרונה: "אני חרד מהאפשרות שיש נימוקים שאינם בשל צורך בשיויון בין גברים לנשים שעומדים בבסיס אפשרות של שירות נשים בטנקים. אני מאוד מקוה שלא מדובר בנימוקים שנועדו להחליש את צה"ל".

מאבק בפקודה במישור הלאומי

אני מציע אפוא למארגני קמפיין כנגד פקודה זו להתמקד בהיבט הלאומי והביטחוני. כאשר מדגישים את הנושא הדתי, צניעות וקירבה פיסית, מפסידים נקודות; המאבק הופך להיות 'דתי' ומרחיק גורמים פטריוטיים שאינם חפצים בחבישת כיפה לראשם.

אכן, בפקודה החדשה יש 'חידושים' חמורים בסוגיות דת גם למשרתי מקצועות 'תומכי לחימה'. חלה נסיגה בהשוואה למצב הקודם שהיה מעוגן בפקודת 'השילוב הראוי' אשר נדרסה ע"י זו החדשה. הפקודה מצהירה שברירת המחדל הן יחידות מעורבות לכתחילה, שכן זו תואמת את 'רוח צה"ל'; חיילים ישָאָלו בעת גיוסם האם הם "מקיימים אורח חיים דתי" והאם רצונם לשרת ביחידה לא מעורבת (עד רמת הפלוגה. אין למעלה הימנה). ברירת המחדל, כאמור, תהיה שירות בתערובת, ומי ששובץ ליחידה כללית, מעורבת, לא יורשה, למשל, לבקש פטור מ"אירועים צבאיים", בניגוד למצב כיום, גם אם התוכן התרבותי מנוגד לאורח חייו הדתי.