לקחי השואה והטיפול בילדים באזורי הקרבות

נדמה כי הכל יסכימו כי יש ללמוד מלקחי השואה, אך עדיין אין הסכמה לגבי מה הם לקחי השואה הרלוונטיים לימינו. למעשה, קשה להתעלם מהעובדה כי הבחירה בלקח המהותי של השואה, נגזרת מהשקפת העולם של הדובר. יש מי שיתחבר למסר האוניברסלי של השואה ויגייס את השואה למאבק בשנאה ובגזענות. יש מי שיגיע למסקנה כי הציווי להיאבק על קיומו של עם ישראל הוא הלקח הקיומי של השואה ודבר זה יגדיר את דרכו הפוליטית. אחרים יקראו שלא לעמוד מנגד עת נרצחים ילדים בחלב ויש מי שיזהו "סימנים מטרידים" בכל התנהגות לא סובלנית בחברה.

נראה, כי המושג לקחי השואה הוא מספיק גדול כידי לשמש מטריה להרבה שאלות שמטרידות אותנו כיחידים וכחברה וספק מתי, אם בכלל, נוכל להגיע להסכמה בדבר 'הלקח'.

אך יש גם דרך אחרת לגשת לשאלה זו. עלינו לשאול אלו דברים מעשיים ניתן ללמוד מתקופת השואה שיוכלו להיטיב עם עולמנו כיום?
השבוע זכיתי לתת הרצאת אורח בבית הדין הבינלאומי בהאג. הנושא היה "עבודה עם ילדים לאחר השואה - הרלוונטיות לימינו". הזרז לקיום ההרצאה, ולפעילויות נוספת שאני ועמיתי לתחום מקדמים היא הפגיעה בילדים במלחמה בסוריה ובשאר המלחמות באזורנו. אנו טוענים כי יש ללמוד מהשיקום של ילדים לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה לקחים גם לתקופתנו אנו. אומנם מלחמת האזרחים הנוראית בסוריה אינה שואה ואינה רצח עם - היא כשמה, מלחמת אזרחים. מלחמה איומה שבה שני הצדדים לא בוחלים כלל ברצח בני עמם על-מנת להשיג ניצחון. אך הילדים ששרדו אותה וסכסוכים נוספים בעולמנו עברו גיהנום וזה כבר צריך לעורר אותנו לפעולה.

התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה והשואה הייתה תקופה של משבר הומניטרי עצום שבו מיליונים נפגעו מהמלחמה ואף נעקרו מביתם. כמו כל מלחמה - היו גם ילדים רבים בין מיליונים אלו. לרוע הגזירה סיכוייהם של הילדים לשרוד קלושים עד מאוד (רק 11% מהילדים היהודים שרדו את השואה לעומת 33% מהמבוגרים).

ילדים אלו עברו חוויות מאוד קשות והיה צריך לעזור להם לחזור לחיים. דרכי העבודה של מוסדות ויחידים בתקופה ההיא יכולים לתת לנו תובנות שיעשירו את החשיבה והעשייה של אלו שמנסים לסייע לילדים אלו כיום. אך הסיפור הוא לא רק סיפור יהודי, זהו סיפורו של האונרא UNRRA United Nations Relief and Rehabilitation Agency. הארגון שהקימו המנצחים מבעוד מועד על-מנת למנוע אסון הומניטרי בעקבות המלחמה.

ארגון זה טיפל בקרבנות הנאצים וביניהם בילדים שהיו במחנות בגרמניה ובמקומות נוספים, על אנשי הארגון היה לאתר ילדים, לעזור להם להגיע לביתם אם היה להם, להחזיר ילדים לעמם, ולעבוד עם ילדים יהודים ניצולי השואה.

אני מאמין כי התובנות מהעבודה עם ילדים לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה יכולים להוסיף כיווני חשיבה ולהעשיר את מערכת השיקולים של אלו שמנסים לסייע כיום. בהרצאתי בבית הדין קראתי להעמקת המחקר בתקופות שלאחר השואה והמלחמה וליצירת שיח בין ההיסטוריונים החוקרים לבין אנשי הסיוע בשטח ומקבלי ההחלטות המסייעים לילדים בימינו. בדרך זו לקח השואה לא יישאר הצהרתי אלא יתרום באופן מעשי להטבת מצבם של ילדים קרבנות מלחמה בעולמנו כיום.