בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
משרד החוץ וההשוואה לקונגו קינשסה
|
סיפור קצר מהחיים
ביום חמישי (1.9.05) פניתי למשרד החוץ הישראלי בירושלים. רציתי להזמין שני אורחים אלי מרוסיה, לשבוע ימים לישראל. הראשונה, מנהלת רשת חניות יוקרה ממוסקבה. השני, אדם העוסק בסחר בינלאומי. הכול החל כאשר הם ניגשו לשגרירות ישראל במוסקבה לבקש ויזה לשבוע. התור היה ענק בכניסה לשגרירות ישראל במוסקבה. כאשר הם הגיעו סוף-סוף לשוער הוא צחק מהם. מה, אין לכם הזמנה לישראל. אם אין לא תוכלו לבקר בישראל. הם התקשרו אלי לאחר שהמתינו כארבע שעות בפתח השגרירות להודעה המשמחת והמלבבת. פניתי למשרד החוץ - למחלקה הקונסולארית, לטלפון 02-5303616. לא היה מענה, רק תיבה קולית. נו טוב. פניתי לטלפון שהסיומת שלו 642. לא היה מענה, רק תיבה קולית. נו טוב. פניתי שוב לטלפון שהסיומת שלו 822. גם כאן לא היה מענה, רק תיבה קולית. פניתי לטלפון שמספרו בסוף 358. לא היה מענה, רק תיבה קולית. פניתי לטלפון 287, גם שם חזרה התמונה. לאחר מכן פניתי ללשכה. סוף סוף ענו. העבירו אותי לאתי בנימין. היא תעזור לך, אמרו לי, אך שוב קיבלתי תיבה קולית. השארתי הודעה. הבטיחו לחזור תוך יומיים. לא חזרו. פניתי שוב ללשכה. הפנו אותי ללבנת, אך כאן שוב ענתה תיבה קולית. חייגתי לאחר כשעה ללבנת, ושוב נמסר: תשאיר הודעה, נחזור אליך תוך יומיים. אתם מאמינים? אני לא. פניתי לעוד שיבעה מספרי טלפון שונים. התשובה היתה - תיבה קולית. כל המספרים מצויים אצלי. נו טוב, חשבתי: הם משרד החוץ, אז הם עובדים בחוץ. נחזור לעניין. סוף סוף הצלחתי לתפוש את השגרירות ברוסיה. שם שאלו: אתה רוצה אותם לביקור בארץ? תשלח לנו תצלום תעודת זהות שלך, ומכתב שאתה מזמין אותם לישראל. אנו ניתן להם טפסים למלא ונעביר אותם למשרד הפנים לאישור. וזה לוקח הרבה זמן, לא מספר ימים כפי שבקשת. וכן, תפקיד ערבות בנקאית שיחזרו לארצם. כל מה שאני רוצה זה לארח זוג חברים שבוע. מה העניין? הם עשירים, בעלי עסקים, לא רוצים לחיות בכלא הישראלי בארץ שאוהבת תיירות אך שונאת את התייר. כמה שאלות למשרד החוץ, למשרד התיירות ולמשרד הפנים. אתם רוצים תיירות? אני לא חושב. מה זה כאן? מבצר צבאי? כלא ענק? מה הבירוקרטיה הזו. אני נוסע למדינות רבות בעולם, ולא ניתקל בבירוקרטיה מדהימה כזאת. מקבל ויזה תוך יום-יומיים, מקסימום שבוע. מקבל ויזות בשדה התעופה. במצב דברים זה, למה שיבואו תיירים? אם אני מזמין מבקרים ומעבירים אותי שבעת מדורי גיהינום אז מה עוברים אחרים. לא יבוא לכאן תיירים. בתי המלון יישארו ריקים. בירושלים התפוסה הכוללת נעה סביב 35%. אני מכיר שיבעה בתי מלון בירושלים הסגורים כי אין תיירים. לא צריך לבנות בתי מלון נוספים, לא נהיה אף פעם מדינת תיירות. אנו שונאים את התייר אך מתגעגעים לתיירות. הם לא יבוא. למה להם להיאבק על ויזה מטופשת. אני אמליץ למיליוני הרוסים האוקראינים, הארמנים ועוד, לא לבוא למדינת ישראל. היא לא רוצה תיירים. היא מעדיפה לחיות בהסגר. בבידוד. ועוד מתפלאים כאן על היובש התיירותי. חבל להקים כאן בתי מלון, כי מי שגם כבר מגיע אז הוא לא יחזור לכאן. פשוט מרמים את התייר בכל מקום. בבתי המלון יש תעריף מיוחד לתייר - במונית ובמסעדה. בכל מקום רואים בו מטרה להונאה. אל תבואו לכאן. תעשו לנו חסד פשוט, כך יהיו לנו פחות שונאים בעולם. אני מציע להפוך את בתי המלון למרכזים מסחריים. לבתי חולים או סתם למבנים ללא שימוש. חבל על הזמן. המדינה רוצה תיירות אך שונאת את התייר. תחשבו מה התיירות הייתה יכולה לחולל למדינה, כולל חיסול האבטלה. אך זה לא, במדינת ההסגר הלאומי. למה לנו תיירים שמכניסים כסף למדינה. מי צריך כאן את הגויים הללו.
|
תאריך:
|
03/09/2005
|
|
|
עודכן:
|
03/09/2005
|
|
אלכס לוין
|
|
ההתחלה היתה צנועה. ההקרנות הראשונות היו בבית העם הישן, ואחר כך נבנה "בית הפועלים" אשר כונה גם "הרפת". היה זה אולם ארוך, רעוע ומכוער. היו לו חלונות צרים גבוהים מאד, וסגירתם נעשתה בעזרת ידיות ארוכות. הכסאות לא היו מחוברים היטב וחרקו תמיד, והשיפוע התאים לגילגול בקבוקים ריקים כאשר הסרט החל לשעמם. בחורף נקשו שינינו, ובקיץ התבשלנו בזיעה. הסרטים (כולל ה"מיקי מאוס" והיומן שבאו לפניהם) היו שרוטים ונקרעו לעיתים קרובות (המושבה היתה אז פרובינציה נידחת והסרטים הספיקו לעבור בכל הארץ בטרם הגיעו הנה).
|
|
|
תאונות דרכים קטלניות הם דבר של יום-יום. כשאנו שומעים עליהן, אנו נדים בראש, מצקצקים בשפתיים וחוזרים לעניינינו. עבור קרובי הקורבנות שום דבר לא יחזור לקדמותו, והם נידונים לחיים מתמשכים של סבל. גם לאותם "בני מזל" שרק נפצעו, מחכה תהליך ארוך, שאולי לא יסתיים, של החלמה מן הפגיעה הגופנית והנפשית.
|
|
|
בכל ליבי אני מתעב את רעיון מדינה ה"פלשתינית", שהורתו בשקר קיומו של עם ערבי פלשתיני נפרד, והשלמתו בעוול היסטורי גמור: ארץ ישראל, שנועדה להיות בית לאומי לעם היהודי משני עברי הירדן, על-פי הצהרת בלפור ועל-פי המנדט שניתן לבריטניה ע"י חבר הלאומים - בעקבות אותה הצהרה - מיועדת כעת להפוך לשלוש מדינות.
|
|
|
מונוליטיות רעיונית היא ההיפך מפלורליזם. מונוליטיות רעיונית מוגדרת במילון כשלם ארגוני הפועל במאוחד ככוח יחיד ורב עוצמה. מאידך, פלורליזם רעיוני משקף יכולת חשיבה עצמאית בקרב בודדים או קבוצות המגיעים למסקנות שונות.
|
|
|
הפרשנים השמאלנים בתקשורת העויינת, אלה ש-38 שנים משחירים את פנינו, אלה שסיפקו את חמרי הבעירה ואף הציתו את האש, אש שנאת המתנחלים והיום הם חוגגים את נצחונם, יושבים עכשיו לדין, בשיא הצביעות והחוצפה, לשפוט את תוצאות מאבק הקיום שלנו. הם רושמים לנו מפלה וגם מציינים את אופי לחימתנו כ-פארסה, הר שהוליד עכבר.
|
|
|
|
|
|
בעז שפירא
נכון לרגע כתיבת שורות אלה מצטיירת התמונה העגומה היא שהחמאס לא הושמד וישראל מצויה במשבר רציני, מאות חללים מסרו נפשם בקרב ואלפים נפצעו
|
|
|
דן מרגלית
אני מציע כי תשעה רופאות ורופאים, בהם גם פסיכולוגים, יתכנסו כצוות אנונימי לבדוק אם בכוחו של נתניהו לשאת בעול הכבד של ראשות הממשלה
|
|
|
איתמר לוין
ע"פ 347/88, איוון דמיאניוק נגד מדינת ישראל. השופטים מאיר שמגר, מנחם אלון, אהרן ברק, אליעזר גולדברג, יעקב מלץ. 29 ביולי 1993
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|