כבר שנים ארוכות מוכיחה גרמניה יחס חם ואוהד למדינת ישראל. מלבד ארה"ב, היא נחשבת לא רק כידידתה הגדולה והנאמנה, אלא גם כמשענתה הבטוחה, שבלעדיה לא הייתה לישראל לא תקומה כלכלית ולא ביטחונית. ועוד יבוא היום שבו יתחוור שהיא גם הפכה לא אחת עולמות בשבילנו.
את השבחים האלה אני מרעיף על גרמניה של היום, לאחר שראש הממשלה,
בנימין נתניהו, טרח להעניק לה סטירה מצלצלת שלא מגיעה לה. הדברים אמורים, כמובן, בהימנעותו המופגנת של ראה"מ מפגישה עם שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל, הנחשב לידיד בלב ובנפש, ושעשה בעבר כה רבות בשבילנו, אפילו בניסיונו לפשר עם אירן.
אין זאת כי אם נתניהו עדיין לא הצליח להפנים את הפתגם, שעל-פיו חשוב יותר להיות חכם מאשר צודק, גם אם, מבחינתו לפחות, הצדק אכן איתו. כמי שרואה את עצמו, בסיטואציה הנוכחית, כדיפלומט מספר אחת של ישראל - הרי שנתניהו הפגין הפעם חוסר-הבנה מוחלט בכלליה האלמנטריים של הדיפלומטיה הנהוגה בעולם.
בהחלטתו להחרים את אורחו הגרמני, רק משום שזה סירב להיפגש, בין השאר, עם ישראלים שדעתם ועמדתם אינה מקובלת עליו - הוכיח ראש הממשלה ושר החוץ כי כללי הדמוקרטיה, למעשה, אינם מקובלים עליו.
זכות מלאה
וזה בדיוק המקום להזכיר שבמשך כל שנות קיומה מתגאה ישראל, שוב ושוב, על היותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אלא שמשמעותה האמיתית של דמוקרטיה היא חופש-דעה לכולם - גם אם הדברים אמורים באורחים שמעבר לים, ובתור שכאלה רשאים, כמובן, להקשיב לדעות חריגות ובעייתיות, כפי שגם הישראלים עצמם נוהגים בעת ביקוריהם בארצות הניכר.
ובתוך כך - ל"שוברים שתיקה" ול"בצלם" יש זכות מלאה להביע דעה, אף אם רבים במדינה - ובהם בהחלט גם אני - סולדים, במפורש, מדעתם, ובמיוחד מהתנהלותם מעבר לים. אחרי ככלות הכל, זוהי הדמוקרטיה האמיתית בהתגלמותה, וזה גם חוסנה של ישראל.
כך או אחרת, אין זה עוד סוד שהיחסים החמים שהיו לגרמניה עם ישראל עלו באחרונה על שרטון, כשהתקרית הדיפלומטית בין נתניהו לגבריאל גם יצרה מתח רב, מיותר בהחלט. ישראל, מן הסתם, משחקת באש מיותרת.
