שידורים בערבית מול הפלשתינים ? "יוק"

מתקפת רקטות ה"קסאם" על שדרות וסביבתה במהלך סוף השבוע האחרון מתפרשת לכאורה, על-ידי חוגים שונים בציבור הישראלי, כהוכחה לחוסר התוחלת של ההינתקות, בפרט במימד החד-צדדי שלה.

הכאוס השלטוני ברצועה, שביטויו העיקריים משתקפים ב"השתלטות" חמושי ה-חמאס על רחובות עזה והעובדה כי פעילי התנועה מצטיירים ככאלה הנותנים את הטון גם בכלי התקשורת האלקטרוניים הפלשתינים, מטיל צל כבד על סיכוייו של יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, להוביל את העם הפלשתיני לעבר עתיד מבטיח יותר.

הפניית הזרקורים אל עבר תנועות ה-חמאס וה-ג'האד האיסלמי, בדגש לפן החמוש של גופים אלה, מקפחת מאוד את מקומה של האוכלוסיה האזרחית בעזה, הגם שהמדובר במאסה הקריטית של העוצמה הפלשתינית במרחב זה. יתר על כן, גורמי ההערכה תמימי דעים באשר למשקלה הדומיננטי של מגמת הרגיעה בקרב החברה הפלשתינית בשעה זו, על-אף אופוריית ה"ניצחון" האופפת את הסביבה הפלשתינית, בעקבות מימוש ההינתקות.

אשר על כן, נהיר כי שליפת נשק ה"קסאמים" על-ידי החמאס, לא זו בלבד שהיווה התרסה בוטה כלפי מנגנוני ה"רשות", אלא שמעשית, חשף את האוכלוסיה הפלשתינית התמימה ברובה, למצב כמעט בלתי אפשרי של – "כרית הספיגה" של התגובה הצבאית הישראלית, הבלתי נמנעת.

לא אחת דובר במחוזותינו על הצורך לפעול ל"צריבת התודעה" של הציבור הפלשתיני, באופן שיאפשר לישראל לאמר את דברה באזני הרוב הדומם, החשוף לשמועות זדון ולמסרים ארסיים מכלי תקשורת עוינים המלבים את השנאה והמשטמה באזור.

דווקא עתה כאשר החברה הפלשתינית חווה תהליכים מעצבים בעלי משמעות הרת גורל לעתידה, חיוני כי זו תהיה חשופה במכלול רבדיה, גם למציאות הישראלית ולמגמות המטפחות גישה מדרבנת לפתרון מדיני באזורנו. הכרחי כי ישראל תוכל, ב"זמן אמת", להעביר מסר מרגיע או מרתיע, אל הציבור הפלשתיני, באופן שיזים שמועות, שיעודד ריסון, וישבש פעילותם של גורמים חמושים בלתי סדירים.

הקבינט המדיני-ביטחוני שנזעק במהלך סוף השבוע האחרון לכינוס מיוחד נוכח ההסלמה החמורה שהתפתחה במרחב "סובב עזה", סביר כי אינו מודע די הצורך לעובדה המדאיגה לפיה שידורי קול ישראל בערבית אינם נקלטים בשטחי רצועת עזה והגדה, בשל מגבלות טכניות המוכרות לגורמים מקצועיים רבים. מצב תמוה זה התקיים לכל אורך שנות האינתיפאדה, ואין פוצה פה ומצפצף!

המאמץ החפוז לאלתר כרוזים בערבית, במטרה להנחיל מסרים מתאימים לאוכלוסיה הפלשתינית נתפס כדל-השפעה במקרה הטוב. בעבר אויימו מחזיקי כרוזים על-ידי גורמי טרור פלשתינים, ולכן העדיפו להימנע מהחזקתם. בשעות אלה שרויים חלקים ניכרים של הציבור הפלשתיני בחרדה מפני הבאות, בפרט בהינתן תקיפות חה"א וריכוזי הכוחות של צה"ל בסמוך לרצועה. זהו הזמן שבו נחיצותם של שידורי רדיו מטעמה של ישראל, המעצמה האזורית, לאוזני הציבור הפלשתיני היא הכרח בל יגונה.

קול ישראל בערבית נהנה בעבר מ"רייטינג" גבוה בכל רחבי המזרח התיכון, תוך שהוא מביס תחנות שידור עתירות מוניטין כגון "רדיו מונטה-קרלו" וה-BBC בערבית. בתור שכזה זימנה התחנה ערוץ מרכזי וזמין להנחלת מסרים, גם בעלי גוון מגמתי, באזני המאזין הערבי הסביר, כחלופה נאותה לכלי התקשורת של מדינות ערב השונות.

תהליכי הניוון עד כדי חוסר רלוונטיות המושתים על הרדיו בערבית, הגם שהתירוץ להם נעוץ באילוצי תקציב המונעים הצטיידות במשדרים חדישים בעלי עוצמה, שומה שיזעיקו מעורבות של גורמים מקבלי החלטות בישראל, למציאת פתרון נאות שישוב ויציב את ישראל בספקטרום התקשורתי בזירה הפלשתינית.

שידורי רדיו, בפרט בעיתות חרום ומלחמה, הם בבחינת מכפיל כוח, העשוי לחסוך בחיי אדם ולצמצם מרחבי חיכוך בתנאים של פעילות בשטחים מאוכלסים. גם ההיסטוריה הצבאית הישראלית מספקת רקורד עשיר של השפעה ישירה ועקיפה של מסרים משודרים, הן במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת יוה"כ ומלחמת "שלום הגליל".

הרצון להשפיע על הלכי רוח בקרב האוכלוסיה הפלשתינית הוא בגדר צורך חיוני, אולם כזה שלא ניתנת להגשמה ללא זמינותם של כלים נכונים. לאחרונה דווח על פופולאריות גוברת של תחנת שידור ישראלית בשפה הערבית, בשם "רדיו א-שמס", המשדרת במסגרת הרדיו האזורי, ומכוונת בעיקר אל הערבים תושבי ישראל.

תחנה עצמאית זו, צוברת עוצמה ותשומת לב, בעוד כלי תקשורת ממלכתי, הנשען על כוח אדם מיומן ונהנה מתקציבי תפעול משמעותיים, משדר למעשה במעין "מעגל סגור". זהו מצב בלתי נתפס ושערורייתי.